שדרוג לרעה

זה נס.

אמיתי. והנה אתם חשבתם שלא תזכו לראות נס בימי חייכם, ואני פה כדי לברך אתכם בנס שאתם עדים לו: הרמתי את הראש מהנייד.

אני, ניר יהושפט פלקס, בן להורים שלי ברוך השם, מודה בפה מלא ועם יד על אייפון שפתוחה בו אפליקציה של תורה – אני מכור. אני אוהב לשחק בטלפון החכם שלי, הידוע בשמו הממותג "האייפון".

"אז תשחק, מה הבעיה?" אומר אף אחד, או בעצם כן אמרה האחת שהסכימה לחיות איתי ואז מהר מאוד התחרטה (על זה שאמרה, לא על לחיות איתי). ובצדק, כי כמה אפשר? מי שמכיר אותי יודע. לא רואים אותי בלי איזה מכשיר עם לוגו של תפוח נגוס לידי.

הוא איתי כל הזמן ולעולם לא ניפרד. כשאני מכניס אוכל לגוף, אני עם האייפון ביד. כשאני מוציא את האוכל מהגוף, אני עם האייפון ביד. לפני השינה, אני עם האייפון ביד. בזמן שאני משחק בפלייסטיישן, אני עם האייפון ביד. כשאני עם טלפון ביד, אני עם האייפון ביד.

ההתמכרות לא הפתיעה אותי. זאת אומרת אני לא טיפוס מתמכר בדרך כלל. לא למה שיכול להרוג אותי בכל אופן. מדי פעם סיגריה. קצת שתייה. שום דבר בכמויות שמצריכות טיפול וככה הכול טוב. אבל מהרגע שהתחיל כל הסיפור הזה של משחקים שאפשר לקחת איתי לכל מקום, הסיפור שלי נגמר.

בהתחלה עוד היה בסדר. היה סנייק. תבינו, אני מאלה שלא עזבו את הסנייק עד שהראש נגע בתחת וסיימתי את המשחק, וזה היה מגניב כי היה סוף. היום למשחקים אין סוף. תמיד יש עוד עדכון או עוד איזה שדרוג ויעידו על כך אנשי שלב ה- 800 בקנדי קראש שלא מצליחים לצאת מזה.

לא מזמן קניתי אייפון חדש, גדול יותר. בהתחלה תירצתי לכולם את הקנייה. "זה בגלל המיילים, תראו איזה גדול רואים את הטקסט. וברור, זה חשוב לי לעבודה וגם להתנהלות היום יומית. מה גם שיש מלא אפליקציות של ספורט וזה, אה! ויש חדשות, מה, חדשות זה חשוב! איך אני אדע מה קורה?" איזה שקרן אני. שקרן מלוכלך וגס. רק רציתי לשחק. ואני עדיין רוצה.

הרכש החדש (nirf@)

אני מאמין שהשלב הבא בהתמכרות יהיה להפסיד שעות שינה בשביל לשחק ושם זה יהפוך להיות ממש מעניין, כי זה יהיה דו קרב של שני דברים שגורמים לי סיפוק גדול ואני מאוד אוהב: השינה מול הלשחק. מי ינצח? מי יזכה לגרום לי יותר עונג? צפוי לנו עתיד מרגש ללא ספק!

// ניר פלקס