שיחות מפגרות בפייסבוק מתחילות ככה: "היי, איך את מכירה את שני?" היי, חברה מהפתוחה. מאיפה אתה מכיר אותה? "מהצוות של הטיילור מייד. את חמודה איך לא ראיתי אותך קודם" שיחה כזאת יכולה עוד להתדרדר? בטח שכן. ככה זה היה שאוהד התחיל איתי בצ'אט. והכי נורא שלתרבות רעה יש הרגל מגונה לגרור אותך איתה למטה. חשבתי לעצמי – מי זה החצוף הזה, מה הוא חשב לעצמו עם משפט פתיחה כל כך מטומטם, חסר לי שהוא גם ברמן ואיך בכלל נפלתי ועניתי לו. ולא סתם נפלתי, גם הייתי תקועה איתו 3 חודשים.
זה קורה משילוש מקודש: חתיך הורס. שם הורס – אוהד. ועקשנות כובשת. בחור כזה עיקש ובטוח בעצמו הייתי חייבת להכיר.
למען האמת זו היתה גם הבעיה שלי – עקשנית אבל לא בקטע סנובי. תבינו, במשך שנים היינו חבורה די מאיימת של בנות. כל אחת דופקת יציאה יותר הורסת מהשנייה, שמלות, עקבים, ריסים שפתונים מבריקים, מצחקקות, רוקדות, בתכלס מפצות על המון המון חוסר ביטחון, אבל כקבוצה הרגשנו חסינות.
אם מישהו כבר היה פונה אלי אחד על אחד לא היה לי את הגב של הבנות וישר הייתי מתחילה במגננות. ככה גם עם אוהד. נופפתי את הלשון שלי כמה פעמים לעברו עם קטילות של "אתה לא עושה עלי רושם" כמו פרימדונה אבל הוא ממש לא נרתע. הנחישות והדומיננטיות שלו כבשו אותי. תכלס, זו היתה שיחה שרוטה של ילדים בתיכון אבל משהו בישירות שלו קסם לי. רברבן עם "דירה משלו", בא ממשפחה מפורסמת ועשירה, כנראה כל הבלינג הזה סינוור אותי וריסן את התנגדותי ממיקום הדייט הראשון – בג'יפ שלו על חוף הצוק בהרצליה. כמו ילדה שרואה סוכריה על מקל ה-4×4 החדש קנה אותי (חסכים של ילדות בפורד פייאסטה 87) וזרמתי לנסיעה קופצנית על הדיונות, מוותרת על מסעדה או לוקיישן מושקע יותר, לא קולטת את הטריק הכי ישן בספר. שמלת התחרה, הפן ונעלי הסטילטו היו מיותרים לחלוטין אבל קיבלתי מחמאות מפה ועד לים.
האשטאג מאמי#
הפגישות הבאות היו באווירת "רומנטיקת מועדונים". אוהד עידד אותי לצאת איתו ועם החברים שלו "אני רוצה להשוויץ בך" היה אומר, ואני הייתי מוחמאת עד כדור הדיסקו בתקרה. כבר אחרי שבועיים היתה לי הפתעה – הוזמנתי לארוחת שישי בבית הוריו. "מאמי כל האחים שלי יהיו שם אז תשקיעי". נו באמת, מצא לו למי לתת הנחיות לבוש. אבל גם את ההנחייה הזו קיבלתי בשמחה. מישהו דואג לי חשבתי, ורוצה שאהיה הדה בסט שאני יכולה להיות. סופסוף נפל לחיקי גבר שחסין לעקיצות שלי ושלא מתרגש ממני אלא גורם לי להתרגש ממנו. במקביל התעלמתי לגמרי מהקריאות החוזרות לתהיי יפה ותחייכי. עוד תמונה לפייס ועוד mami# באינסטוש מילא לי אמונה שיקרית שהתיוג זה מה שיקבֵּע את הזוגיות החדשה.
הכאפה הרצינית לא איחרה להגיע. זה התחיל כמו בכל רומן בלשי שחברה של חברה שמכירה את אוהד סיפרה שכל החברים שלו יודעים שהוא מתאהב סדרתי, חייב בחורות מתוקתקות, מציג אותן להורים אחרי שליטף להן את האגו וביית אותן להעריץ אותו. גואל רצון רק בפורמט צעיר יותר של ערס חתיך.
האבסורד הוא שמי שמכיר אותי באמת יודע שאני בכלל שונאת תחרה ופן מקלות ושקזואל שיק זה דנה מודל 2015 שיכולה להיראות מיליון דולר גם עם גופיית סבא וזוג שלייקס. המינוס הרציני שלי, חוץ מבבנק, הוא שאני קצרת ראייה באהבה וצריכה לחדד את האינטואיציות שלי אצל הכירופרקט בהקדם.
תזרקי אותו, ותזרקי על עצמך ג'ינס
בסוכות האחרון סגרתי את הפקת האופנה הראשונה שלי לעיתון "לאישה", צעד נוסף בדרך לעצמאות ולהגשמת חלומות. דווקא אז, ואחרי שבוע שלם של עבודה קשה בגינס, נפל לי האסימון – אני יכולה להיות הכי פיין, נוצצת, מדהימה ומועצמת, גם שאני לא ברבי על חוטים. מיד לאחר מכן החלטתי לתת לעצמי מתנת קריסטמס מוקדמת ולסיים את הקשר עם אוהד.
שבועיים אחרי אני והבנות יצאנו לטיילור מייד, קז'ואל חמישי, אני על פק"ל גופייה עם הג'ינס האהוב שתופס אותי בכל המקומות הנכונים. לא צריכה גבר צמוד בשביל הפונקציה הזו. "תגידי זה לא האקס שלך שמסתכל לפה? מתנופפת לו הלשון כמו לכלב חרמן". אממ כן, זה אוהד עניתי. קרצתי לו לשלום והמשכתי הלאה מבלי להביט לאחור. דנה 2.0. נבונה, משודרגת ובטוחה בעצמה הרבה יותר (מבלי להיות סנובית ;-).
// דנה קאי