בגיל 25, אחרי חמש שנים של זוגיות, הוא עזב אותי כך לפתע פתאום יום בהיר אחד. אתו הוא לקח את הכלבה שלנו ואת כל אוסף הדי.וי.די שצברנו יחד במשך השנים. בנוסף, הוא גם לקח את הערך וביטחון עצמי שלי ואת כל מה שעשה אותי ל-"אני". זה הזכיר לי את החלום החוזר שהיה לי בילדות בו אני קופצת מבניין בעל מאה קומות ומתרסקת על צד הכביש. כל פעם כשעצמתי את עיניי הרגשתי את החבטה החזקה מחדש, של ההתנגשות בין החיים שלי לחוסר רצון שלו להמשיך לאהוב אותי.
ביום הראשון אחרי הפרידה, הוא יצא לסיבוב עם הכלבה ואני בכיתי במיטה. חשבתי על איך אני הולכת להרוג את עצמי בדרך שהכי פחות תכאב, אבל לא באמת הייתי מסוגלת לעשות את זה. אז רק איימתי עליו בהודעה "אין לי למה לחיות יותר" וכיביתי את הפלאפון. הוא חזר מיד ואחרי כמה שעות של בכי וצרחות עברתי להתחננויות. לא הצלחתי לדמיין את החיים שלי בלעדיו ואיבדתי כל צלם של כבוד שהיה לי עד לאותו הרגע.
אחרי שהוא לקח לי את הרצון לחיות ואת הכבוד שלי, הוא גם לקח לי את הבית, כשאמר שאני צריכה לעזוב ולחזור לישראל. לבד. חזרתי אחרי 6 שנים בגולה, עם הזנב בין הרגליים, כצל של הבן אדם שפעם הייתי. כל מי שהייתי בזכותו נמחק, כל הערך העצמי שלי נעלם והפכתי לדמות חלשה שלא מעריכה את עצמה בשיט. הכרתי אותו מגיל 18 ויחד אתו בניתי את הבן אדם שרציתי להיות. פתאום בלעדיו הרגשתי שאני לא שווה כלום.
source: 9rooms
אם הוא לא רוצה אותי, הבן אדם הזה שהעריץ אותי ואהב כל דבר שבי ושגרם לי להרגיש תמיד הכי יפה ומיוחדת, אני כנראה לא שווה כלום. והנה, הלך לו גם הביטחון העצמי. נעלמה לי היכולת לדבר בציבור, להרים את הקול ליד אנשים ולהביע את עצמי ואת דעותיי. וככה, הנטלי שהכרתי רוב חיי הלכה ונעלמה והפכה לגוש מעורפל של כלום.
נתתי לאנשים לדרוך עליי ולגברים לנצל אותי ולהוריד לי עוד יותר את ערך העצמי. הרי מה שאני מקרינה כלפי העולם הוא גם מה שאני מקבלת בחזרה. התנהגתי כיצור חלש וחסר אונים וכך העולם התנהג אליי בהתאם. התחלתי לשתות אלכוהול בכמויות, כי כשהייתי שיכורה הרגשתי טיפה יותר טוב עם עצמי. עשיתי הרבה סמים כי גם הם, נתנו לי בוסט של ביטחון שכל כך הייתי צריכה.
היה לי זיכרון מעומעם של הבן אדם שהייתי לפני. מלאת ביטחון עצמי, כזו שיודעת שאין דבר שלא נמצא בהישג ידי. כזו שאוכלת גברים בלי מלח ולא מתביישת לומר את דעתה. כזו שתקום כשאף אחד לא, כדי להגן על החלשים או לצעוק כשאין צדק. ידעתי שהיא הייתה קיימת איפשהו, פעם, הרחק מכאן רק לא ידעתי איך להחזיר אותה לחיים.
אז החלטתי לבנות את עצמי מחדש, מבחינה אישית ומקצועית. הנדסתי את החיים שלי שיתאימו לי בצורה מושלמת וכך נולדה לה נטאשה. אני אומרת את מה שאני חושבת בקול רם ומי שאני לא באה לו בטוב, הוא על הזין שלי. התהליך בתכלס התחיל לדעתי כשהתחלתי לכתוב במה וזה! כי זו הייתה הפעם הראשונה שלא התביישתי לומר את מה שאני חושבת בקול רם ולא חשוב התגובות.
זה תהליך קשה, לחזור לאהוב את עצמך אחרי שהבן אדם שחשבת שאוהב אותך הכי בעולם נוטש אותך, אבל בסופו יצאתי חזקה יותר משאי פעם הייתי. מי היה מאמין שייקח כמעט 5 שנים כדי לחזור לעצמי ולהבין שהבן זונה עשה לי את הטובה הכי גדולה שהוא היה יכול לעשות עבורי, בכך שיצא לי מהחיים.
// נטלי להב
