רגע לפני הדייט הראשון שלי בחיים, ישבתי עם החברות על המיטה, בסצנה שנראתה כאילו נלקחה מפרק אקראי של "קלולס". אחרי שסיימנו להחליט מה אני אלבש, הגענו לשיחה על "מה הכי סקסי שהוא ילבש בדייט הראשון". היינו בתקופה שסנדלי שורש וחולצות קרועות היו הדבר הכי מגניב, ושתיים מתוך החברות בחרו באופציה הזו. אחרת, רצתה את הגבר שלה ב"מכופתרת, אבל כזו שלא סגורה עד הסוף".
אני תמיד אמרתי שכל מה שגבר צריך כדי להיות הכי חתיך, זה טי-שירט לבנה וג'ינס טוב, שיושב עליו בדיוק. לא גדול מדי, לא רחב מדי, לא צמוד מדי, כזה שנראה כאילו הוא נתפר בדיוק בשבילו, אבל עם טוויסט של "זה הדבר הראשון שמצאתי בארון".
זה היה הדייט הראשון שלי בחיים. הייתי בת 17 ומסונוורת מאותו בחור שגדול ממני בארבע שנים. כשנכנסתי לאוטו שלו, הייתי כל כך מהופנטת ונרגשת, שהתעלמתי לחלוטין משיחת הלבוש שהרגע יצאתי ממנה. הלכנו לבאולינג, ורק אחרי שיצאנו מהאוטו, הסתכלתי על הג'ינס המדויק והחולצה שישבה בדיוק כמו שצריך. חייכתי לעצמי, התאהבתי.
אחרי הדייט הראשון, הפכנו ישר לזוג. בלי לפעול על פי הספר, שנינו ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים ולשם כיוונו.
אני בחורה "בחורתית". כזו שזוכרת את התאריך שבו התחלנו לצאת, שזוכרת בדיוק מה המילים שנאמרו לפני הנשיקה הראשונה ("אז, אפשר?") שזוכרת מה לבשתי, מה הוא לבש, מה הזמנו, איך כל דבר קרה. כל דבר כזה מסמל עבורי משהו, התאריך, לדוגמא, לעד יהיה שלו, לא משנה כמה זמן יעבור וכמה דברים אעבור בדרך, תמיד כשאגיע אל היום הזה, אזכר בו, גם אם זה יופיע כתאריך תפוגה על גבי קרטון חלב. והג'ינס לעד יהיה "המזל שלנו", זה שכל דייט שנצא והוא ילבש אותו, יהיה טוב, ממש כמו הדייט הראשון.
זה מצחיק, כי זה "רק ג'ינס", אבל זה לא היה זה. הג'ינס הזה ליווה את כל הרגעים המאושרים שלנו, בכל פעם שהוא לבש אותו עלה לי חיוך ענק על הפנים, חיוך מאוהב כזה, שהזכיר לי את הרגע הראשון שלנו. הוא, מצידו, מעולם לא ידע מה חשיבות הג'ינס בעיניי. החיוכים, מבחינתו, היו עבורו, ושנינו הסכמנו להסכים על זה.
אחרי שנה של קשר מושלם, הבעיות החלו לצוף. הילדותיות שלי אל מול הבגרות שלו, הרצון שלו באהבה אל מול האטימות הרגשית שלי. החיפוש שלי אחר ריגושים, אנשים מסעירים, הרפקאות, אל מול החיפוש שלו אחר שקט, רוגע, בטחון ויציבות. האהבה כבר לא הספיקה, החיכוכים היו גדולים מכדי לפתור אותם.
בסופו של דבר, החלטנו להיפרד. בחיוך, בטוב, לסיים את הקשר הזה בדיוק כמו שהוא התחיל, בצורה קסומה, בוגרת, כזו שעד אז מעולם לא חוויתי. ישבנו מתחת לבית שלו, הראש שלי על הכתף שלו, שעטופה בחולצה הלבנה מאותו דייט ראשון. חולצה שהייתה ספוגה בריח שבאותו דייט הוא נשבע לי ש"אתמכר אליו" ואחרי שנה, בהחלט התמכרתי. הטיפות השחורות שזלגו מהעיניים שלי השאירו סימנים של זכרונות, של שנה מלאה בחוויות וריגושים.
רגע לפני שנפרדנו, ביקשתי לעלות לאסוף את הדברים שלי מהחדר שלו. בלי שהוא שם לב, נכנסתי אל החדר, פתחתי את הארון ומצאתי את הג'ינס שלו, שלי, שלנו. החבאתי אותו עמוק עמוק בתוך הארון, מאחורי מכנסי הצופים והמדים הירוקים, שאף אחת יותר לא תזכה שהוא יסמל עבורה כלום.
// רוני שינקמן