בימים אלה של לפני בחירות, אני כמו צעירים רבים מתלבטת למי להצביע. אני מתייעצת עם משפחה וחברים ומחפשת מפלגה שבאמת תיגע בנושאים שחשובים לי ותצליח לשנות שם. אם בבחירות הקודמות היה לי ברור למי אני מצביעה, בבחירות הקרובות אני לא בטוחה בכלל.
על רקע הדברים האלה פניתי לברק גולדנברג שלומד איתי במכללה, פעיל בצעירי "יש עתיד".
הפרטים היבשים: ברק גולדנברג, בן 22 מאשקלון. סטודנט שנה א' לתקשורת במכללת ספיר. כמו כן, עוזר של דובר המכללה.
איך הגעתי לצעירי יש עתיד: הצטרפתי לצעירי יש עתיד בתחילת השנה, כאשר היו מיונים לתכנית המתמחים. במסגרת זה עברתי ראיון קבלה והתחלתי להתמחות בלשכה של ח"כ ד"ר עליזה לביא שהיא יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה. תוך כדי הפעילות בלשכה הצטרפתי לפעילויות השונות של צעירי יש עתיד.
ברק גולדנברג
צעירי יש עתיד בשבילי זה: צעירי יש עתיד בשבילי זאת משפחה, וכן יודע שזה נשמע קלישאה אבל הקצב המהיר שבו נכנסתי ליש עתיד ולצעירים הוא מדהים, דואגים לעדכן אותך בהכל ועוזרים לך במה שצריך, אין מצב כזה שאין מענה, מיו"ר התא במכללה ליו"ר הצעירים ועד לח"כ בועז טופורובסקי שמרכז את הפעילות. מרמת הפעילים ועד לרמת השרים כולם בשביל כולם.
אומרים שיאיר לפיד מייצג את מעמד הביניים של תל אביב ולא את מעמד הביניים הכלל ארצי, מה דעתך? יאיר לפיד מייצג את הישראלי של 2015, וזה מה שאנשים צריכים להבין, אין פה את "התל אביביות" שמדברים עלייה, עובדה, אני אשקלוני כל חיי הייתי אשקלוני והמשיך להיות אשקלוני, אבל מי שגם מקשיב ליאיר יודע שהוא מדבר על כל גווני הקשת הישראלית והוא דואג לכל תושבי ישראל.
הבחירות הקודמות היו: הבחירות הקודמות היו נקודת ההתחלה של המירוץ המטורף הזה, את רומא לא בנו ביום אחד ומדינה לא משנים בקדנציה אחת, במיוחד שקוטעים אותה באמצע.
הבחירות עכשיו הן: הבחירות עכשיו הם חוויה מטורפת, עכשיו כשאני משוחרר וסטודנט אני רואה איך התהליך המדהים הזה קורה. אבל ברמת העיקרון הבחירות האלו מיותרות. יצאנו אליהם בגלל אינטרסים של אנשים מושחתים.
יאיר לפיד לדעתי הוא: יאיר לפיד הוא הישראלי האולטימטיבי מבחינתי.
לסיום, כמה צעירים מעורבים פוליטים כיום? אני חושב שהצעירים של היום איבדו עניין בעתיד שלהם, מבחינתם הכל קורה כאן ועכשיו ולא מעניין אותם מה יקרה כשהם יהיו הורים ומבוגרים וזאת אחת הבעיות הגדולות שלנו, אנחנו צריכים להתעורר ולראות האם יש לנו עתיד בכלל? אנחנו לא צריכים לסמוך על פולטיקאים שלא חיים בעולם שלנו, אלא לקום ולעשות.
יצאתי מהשיחה עם ברק עם חומר למחשבה, בעיקר על עשייה חברתית ופוליטית. אם בעבר העשייה הפוליטית-חברתית שלי חצתה את המסך, והתבטאה בהפגנות ועצומות. היום היא נשארת בגבולות המסך, שזה קצת מעציב אותי.
אני חושבת שכדי לשנות באמת אנחנו (וגם אני) צריכים לצאת מגבולות המסך, כי רק ככה נוכל באמת לשנות ולגרום לכך שבאמת יהיה פה טוב יותר.
יש עוד זמן לחשוב ולהחליט למי אני מצביעה, אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה באמת לצאת מהבית ב 17 למרץ ולשים את הפתק שלכם בקלפי. לזכור שמי שיושב בכנסת אמורים לייצג אותנו, ואם הם לא עושים את זה, אז לתת להם דין וחשבון, לא לחכות שידברו במקומנו.
אחרי הכל ישראל היא עדיין דמוקרטיה.
//יסמין רמון
