לילדה שהייתי מגיע הרבה יותר ממה שהיא אי פעם קיבלה. הערכה, אהבה, חום. אלה רק חלק קטן מהדברים שהיא רצתה שיהיו לה. הדברים האלה תמיד ניתנו לה במינונים נמוכים, והיא נאחזה בכל פיסת יחס והאמינה שהם לא מגיעים לה בכלל. היום גם אני חוטאת בחוסר ההערכה והאהבה לילדה הקטנה הזאת שנמצא בתוכי. הילדה הגבוהה מדי עם החברים המעטים והספרים הרבים. הילדה שאהבה להסתגר בספריה ולקרוא על עולמות אחרים, שאף פעם לא הבינה למה היא שונה מכולם ולמה היא תמיד נדחקת לפינה. לילדה הזאת מגיעה התנצלות מכל עומק הלב.
סליחה.
סליחה על כך שאני מרגישה מבוישת בכך שכשהיית קטנה, התחברת יותר לפאוור ריינג'רס מאשר לבארבי.
סליחה שאני מתביישת בכך שהעדפתי לרוץ עם ילדים בשכונה ולפצוע את הברכיים בכדורגל, מאשר לשים לק ולסדר את השיער.
סליחה שאני מסתירה את הצלקות בברכיים.
סליחה שאני כבר כמעט ולא קוראת ספרים ומגלה עולמות חדשים כמו שכל כך אהבת. אני כל כך עסוקה בעבודה-לימודים-ריצה ושכחתי כמה זה מרגיע.
סליחה על כל התוכניות שתכננת וזנחתי מאחור. התוכניות האלה נשכחו ופינו את מקומן לטובת תוכניות אחרות, שתאמו יותר את המציאות אותה אני חיה עכשיו.
סליחה ששכחתי שחלמת להתאהב ולהיות נאהבת. אני עדיין חולמת את החלומות האלה, אבל עכשיו אני מתייחסת אליהם כמשהו שאולי לא יתגשם. את ידעת שיבוא היום ואת תאהבי ויאהבו אותך חזרה. היום אני כבר לא כל כך בטוחה, וזה בסדר.
סליחה על כך שהיום זה בסדר בעיני לחיות לבד. סליחה על כך שזוגיות היא כבר לא חלום כל כך מוחשי כמו פעם.
סליחה ששכחתי את המשמעות של חיבוק, של נחמה. אני יודעת שאת חיפשת חיבוק ונחמה וברוב המקרים לא קבלת אותם. והיום החיבוק והנחמה נראים כאילו הם מוסווים ברחמים כשהם באים מבחוץ. אף אחד לא רוצה לקבל רחמים. זה מחליש.
סליחה שחולשה היא מילה גסה. אין שום רע בלהיות חלשה מדי פעם. לבקש שיחזיקו לי את היד, שיחבקו אותי, שילטפו לי את הראש. היום ליטוף הראש הוא בעיקר עלבון והקטנה בעיני. את ידעת יותר טוב ממני, כנראה, שהליטוף על הראש והדמעות הן בסדר ומותר. אני כבר שכחתי שזה בסדר להתעצב.
סליחה שעם הזמן הצחוק שלי פחות חזק. דווקא אהבתי את הצחוק המתגלגל שלך. את העובדה שצחקת מכל דבר קטן, אפילו אם הוא היה מצחיק רק בעינייך. היום אני צוחקת פחות. אני משתדלת, אבל לפעמים שוכחת איך.
סליחה על כך שנתתי לאחרים לקבוע את הערך העצמי שלך- ההורים, החברים לכיתה, בני הזוג, התגובות בבלוג. את שווה המון ובחיים אל תשכחי את זה.
סליחה ששכחתי כמה בוגרת היית ועם כמה דברים היית צריכה להתמודד מבחינה רגשית. היום אני מתמודדת עם הרבה יותר דברים מבחינה מעשית, אבל רגשית- שכחתי איך מתמודדים.
סליחה על כל החלומות המנופצים, הדמעות, הבושה העצמית שלפעמים תוקפת, חוסר החיבור הזה למה שהיית ומה שרצית להיות.
אני מקווה שתוכלי לסלוח לי על כל אלה. אני בדרך לסלוח לעצמי, עכשיו זה תורך. ואל תדאגי לנו, אנחנו בדרך הנכונה- אני בונה לנו עתיד טוב יותר, אחד כזה שבו אוכל לתת לנו יותר צחוק, אהבה ושמחה ממה שהייתי מסוגלת לתת עד עכשיו. אחרי שתסלחי לי אדע שאני בדרך הנכונה.
והכי חשוב, יותר מכל סליחה שאבקש, שתדעי שאני אוהבת אותך. את ילדה מדהימה.
// לינור סקוטלסקי
