מתי בפעם האחרונה התעצבנתם ממשהו קטן? לפעמים נראה לי כאילו כשקורה משהו רע גדול, יותר קל להכיל אותו, להבין שאין מה לעשות, לעבור הלאה. בניגוד לדעה הרווחת, הדברים הקטנים ולא הגדולים הם כנראה אלה שיוציאו אותי מדעתי. זה כמובן אם בניגוד לדעה הרווחת אתם מאמינים שעדיין לא יצאתי ממנה באופן מוחלט לפני הרבה מאוד זמן.
בטח בסוף הפוסט יהיו כמה אנשים שיאמרו "שאלה יהיו הצרות שלך" או ישאלו אותי איך אני מעיז להתעצבן מדברים כאלה קטנים. אתם צודקים, שתדעו לכם. לכן אני מציע להתייחס לפוסט הזה כמו שאני מתייחס לעצמי: (לא, אל תלטפו אותו) לא מאוד ברצינות. אני יודע שעצבים מזיקים לעור הפנים ובאופן כללי זו אנרגיה שלילית, אבל פעם ב בנאדם צריך לפרוק.
באמת, באמת שאני מנסה לעבור את היום בלי לגרום לשיער שלי להלבין ולמפרצים להעמיק, אבל:
ילדים בני 13 על אופניים חשמליות שטסים על המדרכה, הולכי רגל שהראש שלהם תקוע בסמארטפון, נהגים שעוקפים לפני מעבר חציה, מדרכות וכבישים שהבנאדם האחרון שהבטיח שישפצו אותם היה יצחק שמיר ומה לעזעזל קשור עכשיו גשם מה?
מה קשור עכשיו גשם?!?!
ויש לי בעיה ממש גדולה עם מכשירים חשמליים שלא עושים מה שאני רוצה או לחלופין מה שהם היו אמורים לעשות. כמו נגיד הטלפון שלא בא לו בעצם להתחבר לויי פיי של רכבת ישראל או המחשב הנייד שלי שהחליט לעשות לי סיור מודרך בכל האפליקציות בזמן שרק רציתי לפתוח מסמך אקסל. ומה פתאום לאתחל כדי להוריד עדכונים אני באמצע סרט עכשיו אתה לא רואה?!
כי ככה זה, יש ימים שאני מנסה לעמוד עם חיוך מול העולם אבל אז-
שכחתי את העוף שרצית להפשיר מחוץ למקרר ועכשיו הוא מקולקל, תלמידים מבריזים בלי להודיע, הילדים של השכן העירו אותי שעה לפני השעון בצעקות מתחת לחלון והכלב שלי לא מפסיק להסתובב לי בין הרגליים כי יש ריח של עוף בכל הבית!!
פעם אמרו לי שאנשים כמוני צריכים לקום כל בוקר וללכת לצעוק בים. לא בטוח שהמורה שלי לפיתוח קול תאשר את העניין, וחוץ מזה אני לא קם בשעות כאלה. מזל שפעם בשבוע נותנים לי עד חמש מאות מילים כדי להוציא את העצבים. הלכתי לתרגל נשימות.
// זהר רץ
