לפני חמש שנים נסענו ברכבת ליום הסטודנט בבאר שבע. לא היה לנו מושג מי מופיע, אבל זרמנו אל החום והטראנס. לא זוכרת יותר מדי מאותו הערב, שלכל הדעות התחיל די חלש. נדחפנו בחום בין כל הסטודנטים לשורה הראשונה למרות שאני בכלל לא אוהבת מוסיקה ישראלית, אני באתי בשביל הטראנס, מה לי ולחברים של נטשה?
אנחנו מדברות, הבמה לא ממש מעניינת, בינתיים עולה לבמה בחור עם משקפיים,"עוד זמר ישראלי שאני לא מכירה", בעל חזות של חנון, עד שהוא פתח את הפה וקול שלו הרעיד את השמיים. הצד המאמין שלי אמר שזה אלוהים. הוא עמד על הבמה, המוסיקה ליבתה את הקהל כמו אש והוא צעק שהוא "רוצה להיות ראש ממשלה". כל מה שיצא לי מהפה היה: "מי זה לעזאזל ומה הוא רוצה מאיתנו?", הדבר השני שעשיתי היה לקחת שלוק מבירה ולהקשיב (למרות שחברה התחילה להגיד שהוא עושה לה מיגרנה). הקשבתי, נכון אני גם בכלל לא בעניין של פוליטיקה, אבל נסחפתי עם הקול, הכריזמה שלו כבשה אותי בשנייה, התחלתי להזיז את הרגל במהירות והבנתי – זאת התאהבות. התאהבתי בגלעד כהנא.
יש לו בחורות כמו מים ואני אחת מהן
girafot_pics@
האהבה שלי לגלעד נשארה על אש קטנה עד לפני שנה שהגעתי להודו. הג'ירפות עשו לי רגוע וגרמו לי לראות את הודו היפה, הקסומה והמצחיקה. גרמו לי לשכב על המיטה ולהבין שאין רגע טוב מזה. להבין שאפשר לחשוב להאט, לעשות פאוז על החיים שהכרתי, להתמסר לתחושות. אני על מיטה ברישיקש בשעת צהריים שומעת בריפיט את "מחצבים".
חזרתי שבורה מהודו וחיפשתי כמו נרקומנית אחרי אותה התחושה. קניתי כרטיס והלכתי בהתרגשות להופעה של הג'ירפות.
אחרי זה כבר לא יכולתי לדחות סיפוקים והלכתי לעוד הופעה קטנה שהייתה באוזן בצהריי יום שישי (שוב פעם לבד, אף אחד לא מבין את החוויה). קניתי דיסק וחיכיתי בהתלהבות של בת 14 לפגישה פנים מול פנים עם גלעד שחתם למעריצים ואז הגיע תורי ואני בכלל לא גרופית כזאת, אני קול:
אני: היי גלעד
הוא: (חיוך) היי, איך היה?
אני: היה מעולה
הוא: (מחייך שוב) אז למי אני חותם?
אני: לטל..
הוא: מה לכתוב, טל?
אני: מה שתרצה (מובכת וקצת שיכורה #1)
הוא: ממ.. מה את עושה בחיים טל?
אני: מעשנת ושותה (מובכת וקצת שיכורה #2)
הוא כתב משהו וחתם, החיוך לא ירד לי מהשפתיים ומאז אני במונוגמיה דמיונית (עצוב? ייתכן). אבל יצאתי עם אנשים ושרתי "מונוגמיה", כששברו לי את הלב צעקתי "זה זה", בתקופה טובה שרתי "רמי מואשם" ובתקופה ללא השראה זמזמתי את "שיטין".
לגלעד יש אמירה. יש לו ג'ורה שלא מפחדת לומר לכם את האמת בפנים. יכולת אימפרוביזציה מעוררת קנאה והוא "לא שם זין" אבל זה לגמרי הפוך על הפוך. מבחינתי גלעד הוא אלוהים שמנסה להעיר אתכם למציאות המתחמקת והלא נעימה, שרוצה שתיקחו אחריות על החיים שלכם, שתעשו שינוי, שתעשו את מה שאתם אוהבים באמת, שתהיו מי שאתם רוצים להיות. הוא אינטליגנט, בועט, גס, פרובוקטיבי ועל הדרך גם גאון.
שורה תחתונה, בתור בן אדם בלי אמירות גדולות מדי, בלי רצון להתערב יותר מדי, משהו חלחל קצת פנימה ונתן נקודת מבט חדשה. אתם קוראים את זה וחושבים שנדפקתי, הוא וקורא את זה וחושב "אני בסך הכל עושה מוסיקה". יש בו משהו אלוהי וזה נשמע גדול נורא, אבל עובדה – מאז שהוא חתם על הדיסק, אני בשיא, בדיוק כמו ההקדשה.
// טל חבושה