מומנטום

שבע בערב. עוד יום עבודה קשה נגמר. זה לא שעבדתי קשה מדי היום,  פשוט נמאס לי מהעבודה. אני לא נהנה, פשוט עושה מה שצריך לעשות. זה מה שמשלם את החשבונות, מעביר לי את הימים ומספק את האשליה שאני שווה משהו. אחרי הכל כולם בעבודה מעריכים אותי אז כנראה שאני מוצלח.

נכנס לרכב שלי. פאק הולך להגמר הדלק, נו טוב לפחות יש לי דלקן. אבל אוף אין לי כוח לעצור עכשיו לתדלק, אני מת להגיע הביתה.

לא נורא נתדלק מחר.

הפלאפון המעצבן הזה מזכיר לי שרציתי ללכת לחדר כושר היום, צריך למחוק כבר את האפליקציה  הזו. היא לא עושה כלום חוץ מלגרום לי להרגיש רע עם עצמי. אני רק רוצה להגיע הביתה ולראות טלוויזיה, להשתיק את הראש עד שלמוח ימאס לדפוק בקירות והוא יתעייף. רק אז אוכל ללכת לישון. מה זה משנה במילא? זה לא כאילו יש לי בשביל מה לשמור על המראה, היא אוהבת אותי גם ככה. אני לא שמן או משהו, פשוט אוותר על הרעיון של הריבועים. חוץ מזה אם אני אעשה עכשיו כושר זה רק יזכיר לי שצריך להפסיק לעשן ויש לי מספיק דברים ברשימה כדי לשנוא את עצמי עליהם. אין צורך להוסיף עוד כמה.

מזל שאני מסיים לעבוד מאוחר, אין פקקים. אני שונא פקקים, פעם אהבתי אותם. אז כשהייתי צעיר יותר והייתי נהנה לשמוע מוסיקה. כל יום הייתי מוריד שירים חדשים ובפקקים הייתי שומע אותם ורוקד לי כמו מטומטם ברכב. עכשיו אני סתם מטומטם, מה בכלל נחשב למוסיקה טובה היום?

יאללה 20 דקות ואני בבית! מעניין מה היא הכינה לארוחת ערב…לא דיברתי איתה כל היום. נו מה אני אעשה? הייתי עסוק, היא בטח תעשה לי סרטים על זה. נו טוב, אני אתן לה מחמאה יפה כשאני אגיע ואז היא ישר תירגע, אולי אפילו נעשה סקס. חחח כן בטח! עשינו סקס לפני שבוע. למה מה קרה? חג? היא בטח גמורה מלטפל בילדים.

אם כבר ילדים, אני חייב כבר לקחת אותם לסרט, אני מבטיח להם כבר חודש ולא יוצא לי.

רגע, אולי אעצור לשתות בירה בפאב השכונתי? אני אוהב את המקום הזה. יש שם הרבה צעירים מצליחים כאלה עם שאיפות. הם מזכירים לי את עצמי כשהייתי צעיר יותר.

מה קרה לי?

מתי הפסקתי לעקוב אחר ההתפתחות שלי? כשהתקבלתי לעבודה אמרתי לעצמי שזה זמני רק בשביל הכסף, שאני ממשיך לקרוא, להתאמן, להתפתח ולעבוד על הפרויקטים שלי. אפילו שכחתי מהמוסיקה שהייתי מפיק, זה היה מקום המפלט שלי. פעם בשבוע לשבת על המחשב ופשוט לנגן, לכתוב שירים ולהקליט. גם אם אף אחד לא שומע. זה בשבילי. לאן כל זה הלך? זה מאז החתונה? או אולי מאז הפעם הזו שנכשלתי בסטארט-אפ הראשון שלי? אולי זה בכלל בגלל שהתרגלתי למשכורת הגבוה ופחדתי לאבד אותה?

החיים עוברים מהר.

אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן הייתי אומר לעצמי לעולם לא לוותר על החלומות שלי, גם אם אני נכשל. כי לפחות אז הייתי מאושר ותמיד הסתכלתי קדימה לעבר העתיד עם חיוך. עכשיו אני מסתכל אחורה ומחייך רק בסופי שבוע פלוס פעם בכמה שבועות כשיוצא לנו לעשות סקס.

נכנסתי לדיכאון מכל המחשבות האלה, אני אוותר על הפאב. מעדיף לשתות בירה בבית ולהירדם מול הטלוויזיה.

שבע בבוקר, השעון המעורר עושה את עבודתו נאמנה ומעיר אותי ליום חדש. אני גורר את הגוף מהמיטה ומגיע לאמבטיה בהליכת זומבי. פיהוק קטן, שפשוף עיניים חטוף ואז המבט נעצר בראי וחיוך עולה על פניי.

אני רק בן 26, והפעם אני אעשה את זה כמו שצריך.

Well it was just a dream Just a moment ago"
I was up so high Looking down at the sky Don't let me fall
I was shooting for stars On a Saturday night They say what goes up
"Must come down But don't let me fall

//איתן שטיינקורט