כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלהם היא הציעה לו לטוס איתה לחו״ל. אמרה לו שהיא צריכה קצת חופש ועכשיו זה ממש הזמן. היא מחפשת פרטנר לטיסה וגם פרטנר לחיים.
הוא אמר לה שתיקח את זה לאט ורגע, והם עוד לא נפגשו אפילו. בערב חמים של סוף הקיץ הם הלכו יחד למסעדה. הם חלקו את כל המנות. הוא שתה יין, היא קמפרי תפוזים.
היה נעים בחוץ, היה לה גם נעים בפנים עם כל היין הזה בדם. היא לא יכלה להתאפק ונישקה אותו. נשיקה של אישה שכבר אוהבת את הגבר שלה. שפתיה ריפרפו על שפתיו והיא חייכה. היא לא הבחינה בכך, אבל לפני שפקח את עיניו הוא דמיין שהיא הקודמת וגם קיווה לראותה כשיחזור למציאות. אבל זו עדיין הייתה היא.
באותו הלילה הוא בא איתה לביתה. אבל הוא לא נשאר לישון.
למרות מחשבות על אחרת, הוא החליט לזרום, לא להיות כל כך כבד, לא לשלול כל כך מהר. הוא הרי לא צריך לעוף עליה, הוא יכול פשוט ללכת לצידה. הוא נתן לה כמה ברקסים בשבועות הבאים שהגיעו. אבל היא לא ויתרה והסבירה לו שאם מוותרים כל כך מהר – מפסידים.
עם הזמן הוא התחיל להתרגש ממנה. מההליכה שלה, מהשיחה איתה, מהש׳ שיש לה כשהיא מסבירה משהו ברצינות כזו, מכמות החברים, מהלב הרחב שלה. ביומולדת שלה הוא הכין לה מתנה מיוחדת. עם דברים טעימים, יצירתיים וגם קצת שובבים.
היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו. לקח לו עוד כמה ימים להגיד לה את אותו הדבר. זה קרה אחרי ערב ארוך של מסיבה, הם סידרו וניקו ובישלו ואז הוא רק חיבק ואמר – אני אוהב אותך.
היה להם טוב ביחד. כמה טוב היה להם הוא חשב.
אחר כך הגיעו גם טיולים משותפים. הם צברו חוויות ביחד לבד, עם חברים שלו ובעיקר עם חברים שלה. הם פגשו את ההורים, את האחים והאחיות. אבל הוא כבר ראה שהיא קצת מתרחקת. היא לא עפה עליו כמו בהתחלה. היתה לוקחת אותו איתה למקומות כדי להשוויץ בו קצת, כדי שלא ישאלו אותה אם היא עדיין רווקה. כדי שלא יציקו. זה הפריע לו, אבל הוא העדיף לא לומר מילה. חשב שאם יגיד משהו – היא תלך. אז הוא התנהג למופת. הוא צחק כשהיה צריך לצחוק, הוא שתה עם החברים שלה, הוא אפילו ניקה וסידר את הבית שלה, רק כדי שיהיה לו נעים ונוח – היא הרי בלגניסטית ידועה. הוא לא ויתר, כי זכר שבהתחלה היא אמרה שמי שמוותר בסוף מפסיד.
הוא רצה להאמין שהריחוק הזה נובע מהשגרה שלהם ביחד, נובע מזה שהיו לה פתאום המון עיסוקים – מעבר דירה, חתונה של חברה, הצעת עבודה מפתיעה. ולמרות שהיו לה ימים שהיא מאוד אהבה אותו, פינקה אותו, קנתה לו מתנות ועשתה כל מה שביקש, הוא בכל זאת הבין שהוא מסתובב לה יותר מידי בין הרגליים. שהוא פולש לה למרחב האישי הזה שהיא כל כך אוהבת מחיי הרווקות הסתמיים האלה שלה. הוא החליט לתפוס קצת מרחק, להיות קצת בטריטוריה שלו, כמה רחובות ממנה. אבל לפניי שהספיק, היא ביקשה לדבר.
היא אמרה לו שהיא כבר לא שם, שהיא אף פעם לא הייתה ״היא״ בקשר הזה. היא אמרה גם משהו על סיר ומכסה או איזו קלישאה אחרת שאומרים על זוגות. הוא ענה לה בכמה משפטים נחרצים, אסף את כל חייו לשתי שקיות גדולות ויצא מפתח ביתה.
// נועה רוטשטיין
