בשבוע שעבר הצבעתי בפריימריז בליכוד ובחרתי 12 מועמדים ומועמדות לכנסת. לא היה קל בכלל לבחור בכאלו שחלקם הם הרע במיעוטו, וחלקם לא מוכרים, מה שהופך אותם לבחירה פחות גרועה מהמוכרים. ובכל זאת אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון.
מצביעה בחולצה שאומרת שיצאתי מדעתי
אי שם בשלהי ימי המחאה החברתית, הבנתי שאני צריכה להתפקד למפלגה. נחשפתי להמון יוזמות, והיוזמה של מתפקדים, שקוראת לצעירים ולצעירות להתפקד למפלגות ולהשפיע על הרכב הרשימה והרכב הכנסת, נראתה לי אפקטיבית במיוחד, כזו שמייצרת המון השפעה ודורשת ממני מינימום של מאמץ. החשבון פשוט: לבחור במפלגה פעם ב-4 שנים (או שנתיים) זה הכרחי, אך משפיע מעט מאוד על מי ממש ישבו בכנסת. התפקדות למפלגה כלשהי שיש בה פריימריז והצבעה בפריימריז, משפיעות על מי יהיו הדמויות ברשימה ובאיזה מקום. כך למשל, בוז'י הרצוג הוא המועמד של מפלגת העבודה לראשות הממשלה בבחירות הקרובות כי בערך 20 אלף מתפקדי העבודה בחרו בו לראשות המפלגה. למירי רגב יש סיכוי טוב להיות שרה בממשלה הבאה כי בערך 25 אלף מתפקדי הליכוד הצביעו לה בפריימריז וגרמו לשיבוצה במקום גבוה.
אז התפקדתי לליכוד והצטרפתי לליכודניקים החדשים, התארגנות של הלא-מאורגנים, הרוב הדומם. למה דווקא לליכוד? מתוך שלוש המפלגות המקיימות פריימריז (הבית היהודי, הליכוד והעבודה) הליכוד היא המפלגה שבשלטון, והיא גם זאת שהתפקדות המונית של אנשי ימין קיצוני שינתה את פניה, ממפלגת מרכז-ימין למפלגת ימין קיצוני שמעלה הצעות חוק לצמצום הסמכויות של בית המשפט העליון ולצמצום הזכויות של מיעוטים. לכן בעיני זו הייתה המפלגה שדרשה את השינוי הכי עמוק.
עשיתי את זה למרות שאני לא ליכודניקית והליכוד לא מייצג אותי. אבל למעשה, אין שום מפלגה שמייצגת אותי. הצבעתי בשלוש מערכות בחירות, בשלושתן למפלגות שונות, ועדיין לא החלטתי למי אצביע בבחירות הקרובות. יש המונים כמוני, נטולי נאמנות מפלגתית: כשליש מבעלי/ות זכות ההצבעה לא מצביעים/ות בכלל, מאלו שכן מצביעים, כ-15-20 מנדטים בכל בחירות הולכים למפלגה הטרנדית התורנית, שלא בטוח שתשרוד עד הבחירות הבאות. אבל אין צורך בבית פוליטי, כדי להבין שהפוליטיקה משפיעה על חיינו, ולכן יש צורך בפרגמטיות. לא אמצא אף מפלגה שתתאים לי בדיוק, אך אין לי צורך בכך – מפלגה היא לא מטרה בפני עצמה, אלא כלי להשגת השפעה. כדי להשפיע, צריך מדי פעם לסתום את האף ולהכניס את הידיים לחרא. בבחירה בין להיות צודקת ולא לשחק את המשחק המלוכלך, לבין להיות חכמה ולנסות להשפיע מבפנים, אני בוחרת באפשרות השנייה. למרות הסלידה מהשחיתות שבפוליטיקה ומהדילים של הפריימריז, ולמרות שקל יותר להיות להתלונן על המצב מאשר לשנות את המצב, אני בוחרת לנסות לעצב את הכנסת, ולהפוך אותה למייצגת יותר.
שינוי הוא תהליך איטי וארוך שיש בו ראיה לטווח רחוק, ולפעמים גם אכזבות בדרך. התאכזתי שרשימת הליכוד שנבחרה בפריימריז כוללת שתי נשים בלבד במקומות ריאליים. אמנם ההתפקדות לא סייעה הפעם להכניס נשים נוספות במקומות ריאליים, אבל כקבוצת מתפקדות ומתפקדים, יש לנו כוח ללחוץ על ראש הממשלה להכניס נשים נוספות לרשימה – לפנייה מקבוצה של אלפי חברי/ות מפלגה יש כוח לא מבוטל במפלגה שנשענת על פריימריז.
עיצוב: הילי מגורי. מתוך עמוד הפייסבוק "אחת לצד אחד"
זו רק דוגמה אחת לאופן שבו אנחנו יכולות ויכולים לשנות. יש לנו את הכוח להשפיע על בית הנבחרים והנבחרות שלנו, ולהזכיר לנבחרי/ות הציבור שאנחנו הציבור. יותר קל להתלונן, אבל יותר אפקטיבי לעשות מעשה ולשנות. תתפקדי, תתפקד, נשנה.
// אור סרי
