עוד סיפור שלי מתחיל בשעה שבין שלוש לארבע לפנות בוקר, רק שהפעם לא מדובר בטיסה. אומרים שאלכוהול נשאר בדם שעות ארוכות ואפילו ימים, כרגע, לפי קצב הכתיבה שלי וטשטוש האותיות אפשר להגיד שהוא עדיין בפה. אף פעם לא הייתי במסיבת השקה לפני, אם אעמיק בכנות אף פעם לא ממש הייתי במסיבה בתל אביב שלא הייתה יום הולדת, וגם אז זה היה בסלון של דירה או בגג של בניין.
חלפו כמה חודשים מאז שהגיעה אל תיבת המייל שלי הצעה לכתוב באתר חדש בשם Maveze. הרגשתי שזה סימן, שאולי הגיע הזמן לפרוץ את סכר האנונימיות ולהפסיק לשתף את הסיפורים שלי רק עם אנשים שהוכיחו את אהבתם כלפיי. הרגשתי שאם המייל הזה עשה דרכו אל תיבת הדואר האקראית שלי אין סיבה שהמילים שלי לא יעשו את דרכן אל מסכי מחשב ראנדומאליים. החלטתי לנסות להתקבל לאתר אבל חששתי שהכתיבה שלי בוסרית מדי והאישיות שלי פרברית מדי. בלב רועד קבעתי פגישה עם איל (עם י׳ אחת) בבית קפה תל אביבי, שם הגיע הסימן השני. הסקרנות שלי שברה את הקרח כשלא הצלחתי לעצור את עצמי מלשאול את איל איזה ספר מתחבא בשקית קטנה של חנות הספרים שלא אזכיר את שמה שהייתה מונחת על השולחן. הוא הוציא את ״האישה הכי יפה בעיר״ של צ'רלס בוקובסקי שסיימתי לקרוא לפני פחות משבוע. הבנתי שהגיע הזמן להתחבר עם אנשים שחולקים איתי את אותה תשוקה לסיפורים ולמילים.
מאז אותו היום בו איל צירף אותי למערך הכותבים וסיפר לי במעורפל איך האתר הולך להיראות, הסתובבתי עם תחושה טובה לגבי כל מה שקשור לMaveze . אבל, רק בשנייה שנכנסתי בשערי השלוותה הערב הבנתי גם למה. עשרות פוסטרים בשחור לבן של אנשים יפים שהולכים לקחת יחד איתי חלק בפרויקט הזה התנוססו על קירות המקום, מינגליג הפך לשם המשחק והאווירה הייתה חברותית וזורמת במיוחד. תמיד פחדתי מהיציאה מהמגירה אל המסתורין של האינטרנט האינסופי, אבל הערב האינטרנט הפך לאנושי מתמיד, קיבל פנים אמתיות, שפה וערימות צ'ייסרים של וודקה וואן גוך בטעמים.
את הטקסט הזה כתבתי בפתק באייפון בלילה של ה28 לאוגוסט 2012, בדרך חזרה הביתה,ממסיבת ההשקה של Maveze . מאז חלפו שנה וחצי, בזמן הזה הפכתי לבלוגרית, למדתי להכיר את תל אביב, פרסמתי 26 פוסטים, הייתי במסיבות רגילות, מסיבות השקה, מסיבות קיץ\חורף\סתיו\אביב ואפילו מסיבת גאלה , והכי חשוב, הכרתי אנשים מוכשרים ומעניינים בטירוף שהפכו לקהילה הווירטואלית שלי. מדי כמה חודשים כולנו מקבלים פנים אמיתיות, מוזיקה וערימות של יין או צ'ייסרים. היום בלילה אצא למסיבת ההשקה של האתר החדש של maveze. מנוסה יותר ופרברית פחות אחבק פנים מוכרות בחיבוק גדול, אחייך לצלם שינציח בפייסבוק מה לבשתי ואכיר אנשים חדשים ואמיצים שטרם נפגשנו. בדרך הביתה בטח אשלוף את האייפון ואנסה לכתוב שיכורה פתק שיזכיר לי באותיות מטושטשות שאלכוהול נשאר בדם ובראש שעות ארוכות ואפילו ימים. כמו טקסט טוב.
//רותם אלון