עגלגלה ומחוצ'קנת חזרתי מהטיול במזרח. כנראה שאושר משמין. או שאולי זה היה השניצל והשייקים. ווטרמלון אנד בננה שייק ובירה בערב. פאד תאי ברחוב. בננה לוטי. כן, אושר זה משמין.
הייתי רשומה אז לאתר ההכרויות "קופידון". הכרתי בחור, ראיתי רק תמונה של הראש שלו אבל נראה ראש נחמד. הייתי יותר אמיצה ופחות בררנית מהיום, כנראה, אז נפגשנו. לא פחדתי על הלב שלי כי לא ידעתי איך זה מרגיש כשהוא נשבר, אז זרמתי. גרתי אז אצל הסבא וסבתא החמודים שהיו לי וראשנחמד בא לאסוף אותי. עגלגלה ומחוצ'קנת חיכיתי בכיכר. התרגשתי אבל לא כאבה לי הבטן. מוזר לדמיין את עצמי בלי כאב בטן. לא זוכרת כבר איך זה מרגיש.
נכנסתי לאוטו, מיד הבחנתי שלראשנחמד יש גם בטן גדולה ונחמדה והוא פחות מושך ממה שחשבתי שיהיה, אבל השיחה זרמה אז חשבתי שבטח תהיה משיכה בהמשך. ברקע התנגן שיר של אהוד בנאי שעוד לא ממש הכרתי. דוד ושאול. היינו תקועים בפפקים יותר משעה וכל הדרך הדיסק התנגן בריפיט, נושאי השיחה נגמרו בערך באמצע הדרך ואני כבר רציתי לסיים את הדייט שעדיין לא התחיל.
טרבין. ראשון לציון. הוא בחר. עישנו נרגילה. הכי כיתה י', אבל זרמתי. הקשבנו לשיחות של השולחנות ליד כי אצלנו לא היה מעניין. הוא סיפר על מילים שלמד בתאילנד, וכשסיימנו גם את הנושא הזה הוא אמר "עכשיו תורך למצוא נושא, אני הבאתי נושאים עד עכשיו". הוצאתי את הפתק הדמיוני שלי עם ראשי הפרקים לשיחה בדייט והתפללתי לאלוהי הנרגילות שייקח אותי משם. לא דיברנו שוב. באהוד התאהבתי, בו פחות. השנה הייתה 2003 וזה היה הבליינד-דייט הראשון שלי. שנה מסעירה.
ב-2001 השתחררתי מהצבא, קצת אבודה ולא יודעת מה לעשות עם כל הבחירות וחוסר המסגרת שיש בחיים האמיתיים. פתאום אף אחד לא אומר לי מה לעשות ולאן ללכת. גדלתי ברגע. הכרתי בחור במקרה דרך חברים משותפים ושנינו עפנו אחד על השנייה. גבוה, קצת תלתלים, קצת שעיר, חתיך ומצחיק.
נפגשנו שוב. הוא בא לאסוף אותי ולא אמר לאן הולכים. התרגשתי וסמכתי עליו כי הוא גבוה. גבוהים תמיד נראים לי כמו אנשים שאפשר לסמוך עליהם, שיוכלו לחלץ אותי מכל סיטואציה. מזל שאני מטר וחצי אז רובם מבחינתי גבוהים.
קומה עליונה במגדלי עזריאלי. נוף שמשקיף על כל תל אביב. גבר שתופס אותי במותניים כמו מפחד שאלך ממנו. הוא כל כך רוצה אותי וזה חדש לי להרגיש שרוצים אותי. שותים יין ואפילו קצת אוכלים. הוא משלם. מסתכלים על העיר הזאת מלמעלה, היא נוצצת וגם אנחנו קצת. הוא עומד מאחוריי ומחבק. זה מרגיש בטוח. הוא מחזיר אותי לסבא וסבתא שלי, מנשק אותי שוב. קצת מלטף את הצוואר. זה נעים.
עוד לא ממש ידעתי אז מה זה לצאת עם בחורים. אחרי כמה ימים הוא מציע לי לבוא אליו. יש בריכה פרטית. "תביאי בגד ים". אני אומרת שאני לא יודעת לשחות ובהמשך היום חותכת איתו. כנראה מהלחץ. "פחדנית" הוא סימס לי וצדק. לא דיברנו שוב.
2014. אני בחתונה של חברה ורואה פנים מוכרות של בחור שהחלפתי איתו שני משפטים באפליקציית הכרויות שכבר מחקתי. אנחנו לא מחליפים מילה ואני פורשת בחצות. הכי סינדרלה, או אולי לכלוכית. מחכה למונית עם שמלת מיני על כביש ראשי בתל אביב ורווקים נחשקים צופרים כשהם חולפים על פניי. רומנטיקה במיטבה.
בסוף של יום זה שוב רק אני, מיטה זוגית ושתי כריות. שינה מסעירה.
//סיוון סטרומזה