חסר פואנטה

שותה בירה שנייה, מול המחשב. החברה הכי טובה שלי בדיוק הלכה מכאן.

*הקלדה עיוורת!!* *גאה בעצמי*

דיברנו על סקס. זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות איתה.

אז נכון שאני אוהבת נשים, אבל אני אוהבת לדבר על סקס של סטרייטים.

גם על סקס של גייז  אני מוכנה לדבר. גם על סקס של חתולים. זה לא באמת משנה.

אני בדיוק קוראת מאמר של קתרין מקינון. היא פרופסורית פמינסטית. היא מדבר על החפצה של נשים ועל פורנוגרפיה. אפשר לסכם את המאמר הזה במשפט אחד – הפורנוגרפיה משמרת את ההיררכיה המגדרית שהגבר הוא המחליט והקובע, גם על מה זה בכלל מיניות נשית. צפיתן בפורנו? בלי ספק יש שם דברים מזעזעים ביותר ואפילו טראומטיים, אלימות, כאב, החפצה – יו ניים איט. מזל שיש אתרים לנשים. עם דברים יפים ומוזיקת רקע נעימה.

דיברתי עם ידיד שלי פעם, הוא מספר שאין יום שעובר שהוא לא צופה בפורנו. מודה שאני לא מצליחה להבין את זה, אבל מפרגנת.

אף עם לא חשבתי על עצמי כבחורה פמיניסטית, אבל כנראה שאני כזו. אם בחרתי ללכת ללמוד, ואני מאמינה שלנשים יש זכויות ואנחנו שוות ערך לגברים, אזי אני פמניסטית. וזו לא מילה גסה.

אני מורידה שיערות בכל מיני מקומות בגוף, ואני שמה חזיות, אבל אני גם פמניסטית! ואפילו לסבית!

ואני לא נוהגת על משאית, או מתנהגת כמו גבר…האמת היא שהקיץ הזה הייתם יכולים לראות אותי יותר פעמים בשמלה מאשר במכנסיים וחולצה.

ובאופן כללי, אני לובשת מה שבא לי, מתי שבא לי. אני לא "פמית" ולא "בוצ'ה" ולא "טומבוי",

אני אני. אני אוהבת ללבוש מה שבא לי ללבוש באותו יום.

אז אני לסבית. *שגם עם ההגדרה הזו לעיתים יש לי בעיה. אבל נפתח את זה בפוסט אחר*

וגם זו לא מילה גסה.

 אני יודעת את זה פחות או יותר מגיל 12. ואין לי סיפור. לא, לא התאהבתי במורה שלי, זה לא שגברים לא רוצים אותי, לא עברתי התעללות מינית, אין לי בעיות עם ההורים שלי, או שלל סטריאוטיפים שיש לכם על לסביות או על למה בחורות "הופכות להיות" לסביות. אני פשוט אוהבת נשים. זה בטח לא קשה מידי להבין את זה.

לרוב אני כותבת בלי לדעת מה יקרה בסוף. אני פשוט מתחילה לכתוב והידיים באופן טבעי הולכות לאותיות השונות במקלדת וכותבות את המחשבות שלי עוד לפני שאני בכלל מבינה אותן.

כשהכרתי את פיץ (שכאן תכירו אותה תחת השמות הבאים-חברה שלי, בת הזוג שלי, אהובתי, פיצית, אשתי, קטני, קטניפיץ, שופוני…) הייתי בשנה הראשונה ללימודים, אחרי חצי שנה של לבד, של להכיר את עצמי מחדש. לחברה משותפת הייתה מסיבת יום הולדת בפאב מבשלה אדיר בעיר התחתית אז נסעתי.

ואז אשתי לעתיד נכנסה בדלת. ארוכה ויפה. אני כבר הייתי מבוסמת באותו הזמן, והתחלתי איתה. ישבנו ודיברנו כמה שעות. צחקנו על כלום, בדיעבד אני יכולה להגיד ששם ידעתי שאיתה אני רוצה לחיות את כל החיים. אני נמשכת אליה כמו שלא נמשכתי לאף אחד. בצורה שלא ידעתי שהיא אפשרית בכלל. היא ממלאת אותי בכל כך הרבה טוב. היא האושר שלי. השיחות, השתיקות, הריבים, הסליחות…

פיצי ואני שוברות את הסטיגמה של זוגות של לסביות.

למה אנחנו שוברות סטיגמות?

1)      אין לנו חתול.

2)      לא הכרנו באינטרנט.

3)      לא עברנו לגור יחד אחרי חודשיים.

4)      אף אחת מאיתנו לא בוצ'ה.

לעוד שנים רבות של שבירת סטיגמות.

PEACE וזה.

//טל עוז