הלילה הזה, לא ישנתי בכלל. עסקתי במחשבות על כל הדברים שעדין ולא יצא לי להבין בהם. על כל הדברים שעוד לא יצא לי לעשות בפעם הראשונה. ועל הרגע הזה, בו כל הפחדים שלי יתרכזו לרגע אחד. תהיתי לעצמי, מה הוא הדבר שהכי מפחיד אותי, ולבסוף הבנתי. ותכלס', להיות כן, זה כל כך קל. אבל יחד עם זאת, לא פשוט בכלל.
להיות כן, זה לא רק להגיד את האמת כאשר אתם נשאלים אליה. להיות כן, זה לומר גם מה שלאו דווקא האדם שמולכם רוצה לשמוע. וזה לא רק לדבר, זה גם לעשות. ולא לפי איך שמצפים מכם, אלא לפי איך שאתם באמת מאמינים שצריך. לפי מה שאתם מרגישים בפנים, לפי הקול השקט הזה, שלא תמיד אנו שומעים לו, כי אנו מקשיבים במקום זאת לקולות שבחוץ, ושוכחים טיפה את עצמנו. את מה שחשוב לנו, את האנשים. את התכלית שבגללה בכלל קיבלנו את הזכות לבחור בעצמנו, ולהביעה דעה בקול רועש ורועם.
אז הלילה הזה, הבנתי מה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם. הדבר המפחיד מכל. בו אתה שוכח מי אתה. ומתחיל להיות חלק מהתלם. שדואג להשאיר אותך בינוני, ועם המון פוטנציאל אבל ללא מימוש. כאשר אתה מפסיק להיות כן לעצמך. כי בעיניי אנשים, אתה פשוט עוף מוזר. כזה, שנראה שפעם לפעם, חיי בלה לה לנד. שיש לו חלומות מרחיקי לכת, שנראית לעין חסרת האמונה כמשהו שלא ניתן להשיג. ואתה כל כך חושש להיות שונה. עד שאתה מאבד מעצמך. והופך להיות מישהו שאתה לא.
ולכן, לפעמים אנו חייבים להזכיר לעצמנו, כי האמת היא, שמי ששונה – משנה! שללא אותם עופות מוזרים, אותם האנשים שיוצאים מהתלם, ויוצרים מציאות שלפניה לא הייתה. היינו נשארים במקום. והזמן היה חולף לו ואנו היינו הולכים לאחור. ועל כן, עלינו לזכור כי אותם האנשים, "העופות המוזרים", הם אותם האנשים להם אנו חייבים תודה. תודה ענקית והצדעה.
כי בין אם נרצה בזה או לא, לכל אורך ההיסטוריה וגם זאת שעוד תיכתב, יהיו לנו אנשים כמו האחים רייט, מי ששמו את האדם בשמים ולימדו אותו לעוף, למרות שאז לא כמו היום – הדבר היה נראה כהזיה, משהו נחמד שניתן לחלום עליו אבל לא באמת נועד להצליח. וכמוהם גם תומאס אדיסון, שנשר מבית הספר בגיל עשר, עבד רוב ימיו כמוכר ירקות ומהכסף שהרוויח מימן ניסויים שנראו לו מעניינים לבצע. ויודעים מה? – במותו הוא נפטר, עם לא פחות מ- 1,093 פטנטים רשומים על שמו.
אז האנשים האלה, נכתבו בספרי ההיסטוריה, השאירו אחריהם חותם שנשאר אחרי מותם, גם היום. אם בתור מה שמאיר לכם את הבית, ומדחיק מכם את החושך. ואם בתור מה שנותן לאדם כנפיים, ומאפשר לו לנוע ממקום למקום מבלי לגעת במים ומבלי רסן וגבולות.
ועל כן, אותם "עופות מוזרים" כפי שהיסטוריה כינתה אותם בהתחלה, היום מעוררי השראה בקרב אותם האנשים שיוצאים מהתלם, ונותנים להם את האומץ. האומץ להתמודד מול כל העולם ואמא אדמה. ולהכריז בקול קורא וברור: "אני כאן, אני שונה, ואני עוד אשנה!".
ולכן אני אומר לכם. בואו וננסה לשנות את האמרה של ה- "בלתי אפשרי" לאמונה שבה את הצעד הראשון, נעשה גם אם איננו רואים את כל התמונה. ולא נלעג או נרתע מאותם עופות מוזרים, אנשים שונים. אלא נצדיע להם, נפגין חיבה ונחבק חזק. כי לפעמים זה חלק מהתפקיד. לחשוב רחוק, לחשוב על העתיד.
// יוני כהן