היי, לא חושבת שעשיתי בינינו היכרות נאותה. נעים מאוד, אני לינור, גרה ברחובות, מהנדסת ביוטכנולוגיה ולומדת לתואר שני בהנדסה סביבתית. ועכשיו, כשהעפתי מהדרך את הרשמיות, אנסה לעשות היכרות אמיתית.
אני גרה ברחובות מבחירה. אפשר להגיד שאני סובלת מתל אביבופוביה. אולי אני רק מפחדת שאלך לאיבוד במקומות גדולים. אולי אני מפחדת שאני מוזרה מדי או לא מוזרה מספיק בשביל להשתלב בעיר הגדולה. שיש לי הרבה מילים אבל אין לי אמירה, ואם אין לי אמירה- אלך לאיבוד בעיר בה כל אחד חושב שהוא ישנה את העולם. או לפחות להיות בליין או זיין או אמן או עובד הייטק. אין לי שאיפות לשנות את העולם, רק ללמוד להסתדר איתו. אני גם לא בליינית או זיינת או אמנית או עובדת הייטק. תל אביב היא מקום ללכת בו לאיבוד בידיעה שכשהאיבוד ירגיש לי אבוד מדי תהיה לי את הדירה שלי ברחובות לברוח אליה.
מותר להסתובב ככה בתל אביב?
יש לי כלב קטן שהשתחל לא בכוונה אל תוך החיים שלי בדיוק כששקלתי לקנות כרטיס טיסה למזרח. הכלב שלי אימץ אותי ולא אני אותו, ואני מודה לו על כך בכל יום. ערס באר שבעי קטן עם מראה מטעה של פקינז מעורב. תמיד כשאני יוצאת עם בחור חדש לא נעים לי לספר שהכלב עקב אחרי החבר שלי לשעבר אלי לדירה ואני אומרת שמצאתי אותו ברחוב. אחרי חודש הכלב נשאר והחבר הפך לאקס.
אני תמיד עושה הכל מאוחר. תמיד צעד אחד אחרי החברים שלי. הנשיקה הראשונה, החבר הראשון, הסקס הראשון. היום רוב החברות שלי נשואות, אבל אני אפילו לא בזוגיות. זה בסדר גמור עד שמגיעים למפגשים חברתיים. אני גם לא בטוחה שאני רוצה חתונה. לפחות אני יודעת שבגלל שאני עושה הכל מאוחר, יש לי זמן להחליט. שני הדברים היחידים שאפשר להגיד שהייתי ראשונה בהם מבין החברות שלי הם החזיה והעובדה שהתחלתי להלבין כבר בגיל 19. כששואלים אותי למה אני צובעת את השיער אני אומרת שאני עדיין לא מספיק חכמה בכדי ללכת עם שיער לבן.
אין לי טלוויזיה בבית, מבחירה, אבל עוקבת אחרי המון סדרות אז כבר לא בטוחה שיש לי את הזכות להגיד שאין לי טלוויזיה. עדיף שלא תשאלו אותי אם ראיתי את תוכנית הריאליטי ששודרה אתמול בלילה, כי "אין לי טלוויזיה". אתם תרימו גבה, אבל אני אדע שאני לא באמת מנותקת מהמדיה, רק שאין לי סבלנות לצפות בחדשות. וגם כאן אני תמיד יודעת דברים אחרונה, בעיקר מהפייסבוק.
למדתי הנדסת ביוטכנולוגיה ואני לא באמת יודעת מה זה אומר. אני רק יודעת שנהניתי מהלימודים. בעצם נהניתי מבאר שבע. אבא שלי בכלל רצה שאלמד הנדסת חומרים, אבל אני החלטתי למרוד. אם באמת הייתי מרדנית הייתי הולכת ללמוד פילוסופיה ותקשורת, כמו שתמיד רציתי. אולי יום אחד עוד אלמד. אבל גם בגיל 20 הייתי פרקטית, הלכתי ללמוד משהו שמתחיל ב"הנדסת…" שגם בו אין עבודה, אבל זה פשוט נראה יותר טוב. ואני די טובה במתמטיקה וכימיה (ושונאת פיזיקה). לא מתחרטת.
אני קצת טובה בהרבה דברים. לפעמים אני מתבאסת על זה. לפעמים הייתי מעדיפה להיות הרבה טובה במשהו אחד ולבלוט בזכותו.
כשהייתי ילדה חלמתי ללמוד רפואה. עד שבצבא גיליתי שאין לי סבלנות לאנשים. או שבעצם אני לא מבינה אנשים. או שזה אותו הדבר.
זאת אני החלקית בחצאי משפטים ומעט אמיתות.
נעים להכיר.
הלוואי והיה אפשר להתחיל מהתחלה גם בחיים.
// לינור סטוקלסקי