אני לא חושב שאני יכול לחדש שום דבר לאף אחד בתחום המהפכה הטכנולוגית/דיגיטלית/דיגיטלית 5S. קודם כל, אני לא מבין כלום בסמארטפונים או בטאבלטים. אני בעצמי מסתובב עם אייפון 3 שאבא תרם לי, ולא מסוגל לעשות איתו כלום בלי לבקש עזרה מאחותי (אושיה וגאון תכנות) או מאלון פלד (חבר, גיטריסט, וסמל מין אשכנזי). שנית, כל העיסוק בדגם האחרון שהוציאה חברת סמארטפון /טאבלט /טלויזיה חכמה כלשהי מעניין אותי כמו טמגוצ'י דאשתקד. פשוט לא עושה לי את זה.
שיהיה ברור: אני מודע לחלוטין ליתרונות ושמח מאוד שיש לי את האופציה לצלם וידאו של תלמיד שלי מנגן בטלפון כדי להראות לו בדיוק איפה הוא טועה, או לקבוע חזרות בוואצאפ. אני גם יודע שאלה רק שתיים מתוך עוד הרבה אופציות מופלאות שקיבלנו מהיושב במרומים (בהנחה שסטיב ג'ובס אכן עלה לגן עדן). אני גם לא מתרפק על הילדות שלי, או על כל תקופה אחרת בחיי שקדמה להמצאת הסמארטפון (אבל זה כי אני בעד הוצאת הנוסטלגיה מחוץ לחוק לבני 40 ומטה).
בתמונה- גיטריסט מביט דרך העיניים
דבר אחד שקשור למהפכה הזו כן מדאיג אותי. השבוע בדרך לעבודה האוטובוס שלי עבר בתחנה המרכזית הישנה. על המדרכה בצד שמאל חנתה מכונית ובה ילד סיני בן אולי ארבע. הוא נופף לעוברים ושבים וגם חייך אלי בחזרה כשנופפתי לו. במושב לידו היה זרוק טאבלט של אסוס (הצלחתי לקלוט את השם דרך שני חלונות! יש לי עיניים של נץ!) פתוח באמצע איזשהו משחק (לא הצלחתי לקלוט! כנראה שאין לי עיניים של נץ…)
הבחירה של הילד לעזוב את המשחק ולהסתכל החוצה תפסה לי את העין. למרות ההערצה הכנה שלי לפרויקט "פון פייסד דאון" של הבלוגרים ליאור פרנקל ושי נצר, לא יכולתי שלא לחשוב באותו רגע שא' הילד הזה כנראה לא מכיר את הפרויקט, ב' הילד הזה בחר ב "אייז פייסד אפ". לא רק זה, הוא בחר לפתוח עיניים, להסתכל על הרחוב המעופש הזה ולחייך. הוא בחר לראות יופי במקום שהוא, בתכלס, די מכוער. ואולי זו תכונה שסמארטפונים לוקחים מאיתנו. היכולת להסתכל למציאות בלבן של העין ולבחור לראות יופי או טוב גם במצבים או מקומות קשים. הסמארטפון הוא כמובן לא תירוץ, אבל הרבה יותר קל להתמכר למרחב וירטואלי מפולטר שבו אפשר לעשות הייד למה שלא בא טוב בעין. אנפולואו למציאות. מרחב שחצי מהתקשורת בו סובבת סביב תמונות סטילס שהקפיאו רגע בזמן ולא מגיבה לחיים שקורים כל רגע.
שברי את הסמארטפון ובואי נלך לישון
אני לא יודע אם אני צריך לפחד שיום יבוא ובו לייקים יחליפו חיבוקים ואנחנו לא נבין למה הכל מרגיש כל כך מנוכר, אבל אחרי שראיתי את הילד הזה קיוויתי ששני דברים יקרו לי:
1- שאני אלמד ממנו להסתכל על העולם גם דרך העיניים ולא רק דרך מסך מגע.
2- שאחותי תביא לי נקסוס חמש פעם הבאה שהיא תיסע לחו"ל די כבר נשבר לי מהאייפון 3 העגלה הזה כוסאומו!
//זהר רץ