אין לי תוכנית ב'.
אז היום יום שישי, כפי שידוע לכם, ובזמן שאני כותבת שורות אלו, בעצם כמעט סיימתי עם יום רביעי ואני לפני פרידה ממקום העבודה שלי. אז "שלום אני נוסעת", רק שאני לא באמת נוסעת או משהו, אבל החלק של השלום לגמרי נכון. החלטתי להתפטר, וזה לא כי יש לי תוכנית ב' גאונית או משהו כזה, כי אין לי, אבל מיציתי.
לפני כמה זמן התחלתי ללכת לפסיכולוגית, שאני למעשה דיי נגד זה באופן כללי כי אני שונאת משחקי פסיכולוגיה שאני כבר צופה לאן הם הולכים ואני לא בדיוק אוהבת להסתכל על כיסא ריק ולדבר איתו כאילו יושב בו X. אז למה אני שם? כי היא אומרת לי דברים שידעתי ופשוט לא היה לי כוח לעשות אותם כי לא הייתה לי גושפנקא. ואז היא אמרה אותם, ובגלל שהיא כביכול סמכותית החלטתי להישמע לעצמי ולה ואם רע לי אז ללכת, ולהתנהג פעם אחת בחיי בהתאם לגיל הביולוגי שלי ולעשות החלטות פזיזות ויכול להיות מפגרות. כי מתישהו זה כבר יהיה מאוחר מידי בשבילי לעשות כאלו החלטות.
אז אני עדיין במערכת כרגע, למי שלא יודע בחודשים האחרונים תפקדתי כתחקירנית ב"תוכנית הבוקר של אורלי וגיא" וחברים, חברות, אין צורך להפנות אלי פניות כמו: מישהו הקים אנטנה סלולארית על החדר של הילדה שלכם, שמצאתם ניצול שואה או שמישהו החליט שאתם לא יכולים לתרום דם, כי כפי שאמרתי התפטרתי. ולכן אני פונה גם לייח"צנים שאולי רואים את זה: חדל לשלוח לי אייטמים על קינוחים טרופיים ומה לעשות כשהמלפפון שלכם מתכסה בפרווה. לא שזה לא נושא חשוב, מלפפון שיש עליו פרווה, פשוט זה נושא כל כך לא חשוב שאין לי זמן לתאר לכם כמה, אבל באמת…לאף אחד לא אכפת.
אז אני יוצאת עכשיו ל"חופש", שזה שקר כי מעולם לא באמת הייתי בחופש. החופש שלי הוא כמו גימנסיה הרצליה שמשום מה בחרה להיות ממוקמת בת"א – מטופש ומתמיה. אבל החלטתי שבשביל עצמי אני אנסה עכשיו לעשות דברים שאני רוצה, כי עוד יש לי את האופציה להתנהג כאילו אין לי דירה וילדים וכל זה, כי תכלס באמת אין לי, למה לא חשבתי על זה קודם?
אז מחר (שזה בעצם אתמול כי אתם קוראים את זה בשישי) אני אעשה את מסיבת הפרידה שלי, שכמובן יעפילו עליה חגיגות – 3 שנים לתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, אני לא טובה בטיימינג כנראה. מצד שני, באמת שלא רציתי למשוך אובר תשומת לב וזה לגמרי הצליח. אז התוכנית קיימת 3 שנים, שזה אומר שערוץ 10 הצליח ככה לשמור על תוכנית ועל עצמו במשך שלוש שנים, שזה מרשים, כפיים לערוץ 10.
אין לי באמת מה להגיד יותר על התוכנית, חוץ משאני עוזבת אותה ושעכשיו אורלי וגיא נהיו כוכבי המאבק נגד אייל גולן. בקצרה: יש כנס העצמה נשית, אייל גולן משום מה המופע המרכזי בו. ששוב, אני עדיין טוענת שאדם כמוהו שהעצים בשנה האחרונה 50 בחורות לפחות, לפי מה שידוע מהתמליל המשטרתי, הוא אחד מהאנשים הכי מעצימי נשים שיש.. אבל, אני יכולה להבין איך זה פוגע בנקודה רגישה.
אני לא בטוחה לאן פניי מועדות, אני מקווה שלמשהו שאני אהנה מימנו ויהיה אולי טיפה יותר יצירתי במידה והוא ישתלט לי על כל הזמן הפנוי כפי שקרה עם המשרה הנ"ל. אני עוד לא בטוחה אם אני אמורה להיות בחרדה קיומית בגלל שעזבתי ככה מקום עבודה בלי לתכנן מראש, אבל אני נותנת לפוסט של יום שישי הבא לבדוק מה קרה איתי. ועל זה נאמר – "המשך יבוא".
//דניאל בוקס