יולי 2014 ייזכר כאחד החודשים הגרועים בחיי השמאלנית הפציפיסטית שאני. גם אהדתי הנצחית לנבחרת ברזיל בכדורגל לא תרמה לעניין. שרויה בדיכאון עמוק ומחוסרת נחמה נעניתי להפצרות החוזרות ונשנות מצד השדולה למען ירידה מהארץ שהקימו חצי-כוס-מלאה והדיקטטורית הקטנה וכך עלינו כולנו על המטוס שיקח אותנו לאוגוסט קר, ולפרקים מנוכר.
והמעבר חד, חד מדי. מהפיח והשרב של בוגרשוב הישר לחור בצרפת ובו כנסיה אחת, בית קברות ומאפייה. והרבה הרבה ירוק. אני מתאפקת בקושי עשר דקות לפני שמבררת בנימוס את קוד הווי-פי ("אתם מבינים, זה פשוט ש… אה… ההורים שלי דואגים וביקשו שאודיע מיד כשאני מגיעה"). והיד נשלחת לנייד כל אימת שנשמע הצליל המוכר של הנוטיפיקיישן מאתר החדשות של "הארץ". אזעקה בגוש דן, יירוטים, נפילות. כאן, השקט מופר אחת לשעה על ידי פעמוני הכנסיה. האחת.
אני מביטה בהם חיים את חייהם נטולי המלחמות, נטולי הדאגות הכלכליות, נטולי הויכוחים הקולניים, נטולי הזיעה. הכל כל כך מנומס כאן. אני מזכירה לעצמי להגיד הרבה "פרדון" ולא לשים מרפקים על השולחן. אה כן, וגם לרסן את הנטייה שלי להתפרץ לדברים של אנשים באמצע שהם מדברים.
אני חושבת, איך אפשר לחיות כך. ואחר כך חושבת, בעצם איך אפשר לחיות אצלנו. הפרדוקס של חיי: אני עובדת כדי להביא לסיום הסכסוך שבלעדיו איני יודעת מי אני. שקט פה כל כך. אם לא תהיה אזעקה בקרוב, כנראה שאאבד את שפיותי.
אז בינתיים אני יושבת פה, שותה תה חם עם עוגיות חמאה, ונזכרת בקאייפיריניה הקפואה שהכנתי עם אבא רגע לפני אותו חצי גמר ארור, ביום שהתחילה המלחמה.
הקאיפיריניה של אבא
רשימת מכולת:
לימון גדול
2 כפיות סוכר (עדיף סוכר לבן ולא סוכר קנים כמו שמופיע בתמונה. פחות בריא אבל נמס טוב יותר בקוקטייל)
רבע כוס וודקה / קשאסה
כוס קרח מרוסק
*הכמויות לשתי מנות. סוכר ואלכוהול להוסיף או להפחית לפי הטעם
הכנה
חותכים לימונים לקוביות
מרסקים קרח. השיטה של אבא: לשים את הקרח בתוך שקית פלסטיק ולהכות עם פטיש שניצלים.
עובדים עם שייקר, או כוס שיש לה מכסה, או סתם כוס שמצמידים לה תחתית קפה כדי לשקשק. שמים בה את הלימון והסוכר ומועכים קצת בעזרת כף עץ או כל כלי מטבח אחר שנראה לכם מתאים למטרה. פה בתמונה כלי העץ המקורי שמלווה את אבא כבר ארבעים שנה מברזיל. תחליף הולם: עלי של מכתש תבלינים.
מוסיפים את הקרח המרוסק ואת האלכוהול
משקשקים היטב ומוזגים לכוסות. אפשר לקשט עם עלה נענע.
הקאיפיריניה בבית המשפחה משמשת לחגיגות ניצחון במונדיאלים או להטבעת יגון אחרי הפסדים צורמים במיוחד, אך שימושית גם סתם ליום רביעי.
ואבא מוסר: אחרי שגומרים לשתות אפשר להוסיף ללימון והקרח שנשארו בכוס סודה או ספרייט. יוצא נחמד.
// גילי הרפז