מה לא נכתב כבר על הסצנה התל אביבית? על בחורים מבולבלים שלא סגורים על עצמם, על כל אפס שחושב שהוא מינימום בראד פיט, רק בגלל שמספרית יש עליו לפחות חמש רווקות נואשות במרוץ אחר הטבעת, או שכך הוא חושב לפחות.
על הרבה הומואים בעיר, כפרה עליהם, מה שיוצר לנו שלולית רדודה עוד יותר של בני 30 פלוס, שאף פעם לא היו בזוגיות וזה אף פעם לא עניין אותם ומתוך השלל הזה, אנחנו צריכות לבחור.
אז הנה עוד סיפור כזה, סיפור על תקווה, ייאוש מהמין הגברי ובסופו של עניין כוחה של האמת.
בסדר, ממילא אתה חמור שבסוף יגמור לבד בגיל 45 עם כרס נשפכת ורעמת שיער מדובללת, כשכולם נשואים ועם המשפחה, אבל למה כ"כ קשה להיות דוגרי?
מתוך עמוד הפייסבוק ״ארטמיס״
הכרתי אותו די מזמן, בחתונה של חברה טובה לפני כמה שנים. הוא היה אז עם החברה, וגם ככה כולנו היינו שתויים מאוד בשלב די מוקדם של הערב, היו שלום שלומים נחמדים, נהיינו חברי פייסבוק באיזשהו שלב. וזהו.
כעבור כמה שנים, לא מזמן, עשיתי לו לייק באיזה אפליקציית הכרויות, מסתבר שהוא עשה לי גם, התחלנו לפטפט, מפה לשם הוחלפו טלפונים, ובמהירות רבה, שיחת טלפון ראשונה שהייתה קולחת וכייפית והביאה לשלב ה- טוב, אז רוצה שניפגש?
הכול היה במהירות הבזק, תכלס too good to be true
יצאנו לדייט ראשון. נפגשנו בפאב של ידיד טוב שלי מהילדות, והיה דייט ראשון ממש כייפי, שיחה קולחת, נושאים הזויים, הוא נתן לי שם איזה שיעור, על משהו הזוי ביותר, היה מצחיק בקיצור.
בתור רווקה תל אביבית למודת ניסיון, כמובן שלא נתתי לעצמי להתעופף יותר מדי גבוה, ונשארתי עם רגל אחת על הקרקע, אבל היה מגניב, אחלה דייט.
הלכנו הביתה כעבור כמה שעות, מסתבר שהוא שכן, אז הלכנו עד שהגענו אליו.
מפה לשם התחיל סשן נשיקות שלא היה מבייש קומדיה רומנטית מהסוג הצ׳יזי ביותר, וזה הכי כיף תכלס, וגם לא קורה עם כל אחד.
רוצה לעלות אלי וכאלה, לא ממש, צריכה להוציא את הכלבה.
מפה לשם הוא מלווה אותי, עוד סשן נשיקות וכמובן שבסופו של עניין נותנת לו לעלות כשברור לי שסקס לא יהיה פה היום.
גילוי נאות, קודם כל, למרות שזה כיף לחכות, אני לא רואה בזה כזאת בעיה, היו לי לפחות שני חברים רציניים מאוד שזה קרה איתם, אבל, הם לא היו תל אביבים, ולמדתי מזמן שעם חמורים תל אביבים לא מתעסקים.
אז מה היה?
היו גיפופים היסטריים של כמה שנות אור, כשבסופו של עניין נרדמנו, קמתי מתישהו להוציא את הכלבה, וחזרתי לישון לצידו.
בבוקר, או כעבור שלוש שעות הוא קם, שטף פנים, התנהג בקרירות, נתן לי נשיקה צוננת על הפה, הפטיר איזה- טוב, אז נשמור על קשר- כן, אחד המשפטים המעפנים ever, סחטיין עליך על המקוריות.
אני הגבתי ב- אוקיי- קריר חזרה. והלך לדרכו. מיותר לציין שהוא לא חשב באמת לשמור על איזשהו קשר.
עכשיו סתם נקודה לציון, לא יודעת, אולי כי כזאת אני, כנה ואוהבת כנות שכמותי, לא היה יותר פשוט במקום כל ה- sharade הזה ובזבוז האנרגיה, לומר מראש- תקשיבי חמודה, אני מחפש רק סקס?
נכון דברים תמיד קורים ויכולים להשתנות, אבל שימו את זה לרגע בצד. מה הבעיה בלהיות אמיתי? יש לי איזה יזיז כזה, שהתחיל לפני שנים ב- אני לא מחפש משהו רציני, אמרתי לו- סבבה, תודה על הכנות, וואללה הם חיו באושר מאז ועד היום.
למה לא לשים דברים על השולחן?
הרי יכול להיות שהייתי מסכימה, יכול להיות שהייתי אומרת מגניב, זורמת, ויכול להיות שהייתי אומרת לא תודה. אבל ברגע שההתגלגלות היא כזאת, אז עם כל הציניות שאני כבר חמושה בה, מכורח הנסיבות,
יש תקווה חדשה, יש אופציה, בוחנים דברים, מתרגשים ואז מה? כלום.
ואפילו לא סקס. ודווקא חבל נראה לי שהיה יכול להיות אחלה.
// לינור מידן