היית לי אתה. חלק מעולם שלם של שניים. כמה אנשים מתחבאים בינך, ביני, וכמה היינו. היית לי אב שדוחף קדימה ומעודד לעשות שיעורים ועבודות. היית אם שמעירה כל בוקר ברכות כדי שאוכל לקבל את היום בחיבוק, משכיבה כל לילה בליטוף ודואגת שיהיה מספיק חם או מספיק קר בגוף.
היית הורה דואג. כזה שמתקשר בשלוש בלילה אם עוד לא הגעתי הביתה, מוצא אותי בין מבוכים שידעתי את כניסתם בלבד. היית שוכב לצידי בלילות, ממתין שאתעורר מהסיוט הבא בצרחה, מעיר אותי מתוך הבכי לחיקך – אוחז חזק עד שאדע שיש משפחה שלמה של איש אחד עימי.
היינו אחים לפשע מתוחכם. שותפים לגניבת יצירות באישון לילה, לפריצת לבבות בכל פעם שאדם חדש הופיע בדמותינו. התאהבנו האחד בשני, השני בשלישי, החמישי בשישי והתשיעי בראשון. התאהבנו בכל האנשים שהיינו יחד ולחוד.
היית לי ילד לחבק כשכאב. הייתי מרפאה את הפצעים בנשיקות ורוקחת לך קסמים להעלים שדים שידענו מקרוב. ידעתי מה אומר השקט וחרטתי בי את המילים שלא אמרת מעולם, לא ידעתי לומר שהמחשבות שלך צועקות חזק ממני ולא היה רעש שמנע ממני שמיעתן. עודדתי אותך לשאוף גם כשרצית להרים ידיים.
היינו חברים לנשק. חמושים יחד יצאנו להילחם, כבשנו פסגות והנחנו את הדגל בלי להביט לאחור. לא היה הר או צבא שיכל להכניע אותנו, פצועים הגענו ליעד – לעיתים, גוססים – לעיתים. אך שרדנו והתחזקנו – צוות מנצח בכל משימה. לא לקחנו שבויים, אולי היינו אנו השבויים של עצמנו.
היינו עמיתים. משלימים האחד את השניה בתפקידים. אתה בפרונט, כמו ספידי גונזלס ידעת להמם אותם ואז השארת לי את הנוק אאוט, כמה שמאליות הכנסתי. היית השד הטזמני שמתזז למעלה, למטה – לוקח איתו כרוח סערה כל מה שבדרך. כיביתי שריפות ואטמתי נגד שטפונות, סערה כבר הייתה בך.
היית מאהב. לא ידעת שכל מגע היה אלף הרי געש שניסו לכבות עצמם עם החושך שהיה בתוכי מאז. לא ביקשת יותר מזה ואני רציתי להלחם נגדי – בלעדיך לא היה צבא שינצח איתי במלחמה, לא היה ריקוד ניצחון.
מי ירקוד איתי בלי מוזיקה בצהריי יום שישי אם לא אתה. מי יצעק איתי מספיק חזק עד שהשכנים יצאו ויצחק איתי על הדברים העצובים ביותר בעולם. מי ינגב אותך אחרי מקלחת וימרח אותך בעיניים אוהבות. מי יפחד להרדם בסרטים האהובים עליי וירים הצגה של צחוק ברגעים אסטרטגיים עבורי.
מי ינגב לי את השפתיים עם ידיים ערומות אחרי שהקאתי את נשמתי ומי ישטוף לך את הדלי חמש עשרה פעמים כדי שיהיה לך ריח של לוונדר מתחת לאף כשתעלה שוב הבחילה. עם מי אעשה עוד מלחמת מבטים שכולה הבנה.
מי עוד יתרברב בניצחונות הטאקי האדירים שלו ולא יקבל את הנצחונות שלי, גם אם היו שלושה ברציפות. מי ינצח אותי בדמקה ויאמר שלימדו אותי טוב. מי ישב לצפות איתך שעות בנשיונאל גאוגרפיק ויתווכח לשם הויכוח.
מי עוד יאמר לי אהבה בלי דבר חוץ מתרסיס כביסה,
מי עוד יהיה לי משפחה שלמה באיש אחד.
// ג'סיקה ובר