לכבוד יום הולדת 28 החלטתי לכתוב דווקא על יום ההולדת הטוב ביותר שהיה לי. זה ישמע מוזר, אבל יום ההולדת בו נהניתי יותר מכל השאר היה יום הולדת אותו ביליתי לבד. אם אתעקש קצת אז לא בדיוק לבד, היו מעורבות בו שתי בחורות פולניות מקסימות, דולפיני מים מתוקים, בחור ישראלי ובחורה אמריקאית.
כמו שכתבתי כאן, את יום ההולדת ה-26 שלי ביליתי בקמבודיה, החלטתי שלכבוד היום המרגש אני צריכה לנסוע לצפות קצת בדולפינים הנמצאים בצפון המדינה היפיפייה הזאת. זה קרה יום לאחר ההגעה שלי מויטנאם יחד עם שתי בחורות פולניות: אוולינה ואגאתה. לאחר ההגעה לקמבודיה חשבתי שיפרדו דרכינו, אבל באופן בלתי צפוי נתקלתי בהן בבר של ההוסטל שלי בפנום-פן, מה שהביא אותנו לחגיגות יום הולדת מוקדמות לאגאתה ולי, שחגגה 32 שלושה ימים אחרי. אין לי דרך להסביר איזו הפתעה נפלאה זאת הייתה להתקל בהן לאחר שחשבתי שכנראה, כמו כל שאר חברי המסע שלי, לא נתראה יותר בחיים.
חוגגות בקמבודיה
יום לאחר מכן, יום ההולדת שלי, לקחתי אוטובוס מהתחנה המרכזית לכיוון צפון קמבודיה. האוטובוס היה עמוס מקומיים ולא היה אף תייר מלבדי. במהלך שמונה שעות הנסיעה ניסיתי ללמוד קמר מהמקומיים המקסימים שישבו לידי ולהתפלא איך דחסו 80 אנשים באוטובוס של 50 (רמז- דרגשים קטנים באמצע האוטובוס, הרבה ריח של זיעה, סיגריות וקריוקי בקמר- וזה מזעזע בדיוק כמו שזה נשמע). מלבד תקרית מבהילה בה הורידו את כולם יחד עם התיקים מהאוטובוס והחלו להעמיס אותו בשקי אורז, מה שהשאיר מעט מאוד מקום לאנשים או לתיקים (והבהיל אותי מאוד, אבל זה כבר סיפור אחר) הנסיעה עברה באופן רגוע.
כאשר הגעתי לגסט האוס לא היו שם כמעט אנשים. מלבד לצפות בשקיעה המדהימה לא היה הרבה מה לעשות בעיירה הנטושה. בגסט האוס הריק התחברתי לפייסבוק ולסקייפ כדי לקבל את ברכות יום ההולדת שלי, בשלב הזה הרגשתי די בודדה וקיללתי את העובדה שהחלטתי לנסוע לבד, הרי אף אחד לא צריך להעביר את יום הולדתו לבד.
לאחר שהתבכיינתי לחברה בסקייפ, התנתקתי מהעולם הוירטואלי וניסיתי להכיר את התיירים המועטים ששהו במסעדה של הגסט האוס כדי לבדוק האם יש מישהו שירצה לחלוק איתי טוקטוק ביום המחרת כדי לראות את הדולפינים. בעזרת הכישרון הזה של הישראלים הצלחתי לזהות את הישראלי היחיד בחדר (אם אפשרי לקרוא לסנדלי שורש כישרון). לאחר שקשקשתי איתו ועם החברה האמריקאית שלו וקבענו לנסוע לראות את הדולפינים, היא הביאה לו עוגת שוקולד ושרה לו יום הולדת שמח. נרעשת ונרגשת שאלתי אותו אם זהו יום הולדתו ובן כמה הוא. הבחור אמר שהוא בן 26 (כמוני!). התלהבנו מהמפגש המוזר של שני ישראלים החוגגים את אותו הגיל באותו היום והולכים לראות דולפיני מים מתוקים ביחד.
מחפשים דולפינים
למחרת נסענו שלושתנו לאגם ושכרנו סירה. בסיום החוויה המשותפת חזרנו לגסט האוס ונפרדו דרכינו. חשבתי שאולי יצא לי להתקל שוב בזוג הזה, כי הרי היו מספר פעמים בהם פגשתי את אותם אנשים בנקודות שונות בטיול, אך מאז ועד היום לא פגשתי אותם- הם היו חברים ליום.
כאשר חזרתי לפנום פן איחדתי כוחות עם אוולינה ואגאתה לעוד שלושה ימים כיפיים בעיר פנום פן, שכללו את הלוויה של המלך הקמרי, צעדת נזירים בכל העיר ולילות מלאי בירה.
ובאשר לאיחולים ליום ההולדת הזה, כל מה ששלום אומר:
// לינור סקוטלסקי