משבר גיל ה-30 שלום. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? הבנתי משהו חשוב בחיים – זה לא חשוב במה אעבוד, באיזה תחום אפתח קריירה מצליחה או כמה ארוויח בשנה. מה שחשוב זה שאני אוהב את מה שאני עושה, גם אם יש לזה מחיר, ויש לזה. תמיד כשאני מדברת על זה אני נזכרת בהרצאה בנושא כלשהו שעשו לנו בחטיבת הביניים ואליה הגיעו גם ההורים שלנו. הסתכלתי על כל המבוגרים שישבו שם בחדר והם נראו לי כבויים. הבטחתי לעצמי שאני לא היה כזאת לעולם. הייתי אולי בת 14 אבל כבר אז החלטתי שאני לעולם לא יעבוד במקצוע משעמם במשרד משעמם ושלא אמצא את עצמי בגיל 40 ממורמרת מהחיים שלי על כך שלא עשיתי את מה שבאמת רציתי לעשות.
מאז אני מנסה להבין עם עצמי מה בדיוק הוא הדבר הזה שאני כל כך רוצה לעשות. בשנה האחרונה הגעתי למסקנה שאני רוצה לכתוב. יופי, מלא אנשים רוצים לכתוב, איך תתפרנסי בדיוק? זה נכון, זה תחום מאוד אפור ולא בטוח שאצליח להתפרנס ממנו, אז מה אני אעשה? איך שאני רואה את זה, אנחנו מגיעים למשבר גיל 30 ברגע קריטי בחיים בו עלינו לקחת החלטות גורליות. בנקודה הזו אנחנו עומדים אל מול מזלג אשר ממנו יוצאות 2 אופציות שונות ועלינו לבחור באחת מהן. האופציה הראשונה, נקרא לה הדרך הימנית, מציעה לנו חיים בטוחים ושלווים, עם פרנסה בטוחה, עבודה יציבה וקבועה, אולי אפילו באווירה דינמית וצעירה. נוכל ליהנות בה ברמה מינימאלית, כנראה שנסבול ביום יום, נחזור הביתה ונחפש שם את המשמעות הגדולה של חיינו, אולי בצורה של משפחה, ילדים ותחביבים שונים. זו אופציה טובה, למי שהיא מתאימה.
האופציה השנייה, נקרא לה השמאלית, תציע לנו דרך קשה ומפרכת. נצטרך לעבוד מאוד קשה, ולא בטוחה שנצליח אם בכלל. אולי נצטרך לעבוד בעוד עבודה מזדמנת בשביל השלמת הכנסה. היא לא מציעה שלווה או ביטחון, היא לא מציעה יציבות אבל כן מציעה הנאה מרובה ואושר עילאי שאמנם לא תשלם את השכר דירה אבל כן תיתן לנו סיפוק מתמיד מחיינו. אולי לא יהיה לנו זמן לחברים או תחביבים כי נשקיע את כל כולנו בדבר הזה אותו אנחנו כל כך אוהבים ובו אנחנו כל כך רוצים להצליח. שוב, חשוב לזכור שיש אפשרות שלא נצליח כמו שדמיינו לעולם, ושלא נתקדם לשום מקום אבל היום יום יהיה מהמם ומלא בהצלחות קטנות ורגעים חולפים של אושר.
אז מה עדיף? היציבות והביטחון, השגרה והחיים הבנאליים אך הבטוחים או החיים הפרועים, הלא יציבים בהם נרדוף אחרי תשוקותינו האולטימטיביים? אנחנו חיים רק פעם אחת, ואם לא עכשיו אז לעולם לא, לא? הרעיון של לקום כל יום לעבודה שאני לא אוהבת במשך 40 שנה כדי לחוות יציבות וביטחון לא קורצת לי. אני חייבת לציין דרך אגב ששתי הדרכים הן טובות, ובשתיהן נוכל למצוא אהבה, אושר וחיים טובים. אני יותר מדברת על התוכן ולא על הצורה, ומבחינתי ה"מה" יותר חשוב מה"איך". אם אני לא קמה בבוקר כל יום בכיף, ומאושרת על העבודה שאני הולכת אליה אני לא רואה טעם בלקום בכלל.
אז מה שנותר הוא לבחור באיזה דרך תרצו ללכת – ביטחון ושעמום או רדיפה אחרי החלומות. מה שחשוב שתהיו שלמים עם ההחלטה שלכם, ובעיני אין דבר יותר חשוב מליהנות ולאהוב את מה שאתה עושה. אז אולי לא יהיה לי בית ענק ומכוניות פאר, אבל אני יודעת שאקום כל בוקר עם חיוך ענק על הפנים וציפייה לריגושים חדשים. החיים שלי הם הרפתקה, אף אחד לא מבטיח לי סוף טוב אבל אני כן יכולה להבטיח לעצמי בדרך כיף, אושר ואהבה למה שאני עושה, כי בלי הדברים האלה אני מאמינה שזה פשוט לא שווה את זה.
//נטלי להב