אז אחרי המפגש הראשון של סדנתת החינוך פיננסי של מה וזה בחסות ויזה אירופה, זה הכה בי שוב – את ענייה, למה את מוציאה לאוויר העולם את האשראי? למה?!
אבל למדנו דברים חשובים, כמו איך להיות פחות גוזמאים. הדבר הכי חשוב זה תקציב. נכון, זאת מחשבה קשה שיש סכום כסף מסוים שאני מגדירה בתחילת שנה/רבעון/חודש, שזהו הסכום היחידי שאני אוציא על בגדים ונעליים. וזה אף פעם לא מספיק. או למשל תשלומים. האהבה הכי גדולה של כולנו, לקנות המון ואז לפרוס ל-900 תשלומים ויאללה זה לא כזה כבד.
לחסוך ולאכול בבית
אבל זה שקר, תשלומים משלמים. במיוחד דברים כמו קניות, סופר. הרי כל חודש נעשה את הקניות לבית, תמיד זה יהיה אותו סכום מפוקפק. אז למה לגרור ולשלם כל חודש מחדש על החודש הקודם? אין מסיימים עם זה פעם אחת (זה משהו ש-א' ואני מתמידים בו, הקניות בסופר וגם לא לשלם בסופר בתשלומים, אף פעם).
הוסבר לנו הרעיון של התשלומים. בעיקר שכדאי לא להשתמש בהם. ועדיף לשלם תמיד בתשלום אחד. רק אם מדובר בקנייה חד פעמים וגדולה, אפשר להתפנק באיזה שני תשלומים. שלושה או עשרים במקרה הצורך.
גיליתי דבר נוסף, שיש תעריפים לחשמל. למשל בשישבת ובלילה נשלם פחות על חשמל. מה שטוב – כי גם ככה אנחנו מכבסים רק בלילה (כי כל היום לא בבית), ורק בלילה אנחנו בבית – אז היידה מזגן. קיצר. אנחנו חסכוניים.
אבל עדיין לא בשלב של להשאיר בצד. למרות שלאחרונה אני חושבת יותר ויותר להשאיר בצד למקרה ש… גם אם אין להשאיר בצד. להשאיר בצד יכול לארגן לי את החופשה הבאה שאין באפשרותי לממן כרגע. איף.
אז במסגרת "בואו נחסוך, לא נבזבז" – א' ואני ראינו סרט, שאני בחרתי. קראו לו "שף" והוא עם שחקן קומי כזה שמנמן, הכי תפור עלינו. בסרט היו כל מיני צילומים של אוכל, סטייקים וכל מיני דברים של טעים, ואנחנו שנינו עם בטן מקרקרת ומרירים. אני מציעה "אולי נזמין סושי או משהו" ואז א' החכם, השקול והגיבור אומר לי "לא. זה לא אחראי, תאכלס אכלנו בבוקר במסעדה (זה נכון), בואי נבשל".
הכוונה – בואי תבשלי. נו מה. והיינו בשלב שבבית יש כל מיני דברים לא קשורים ופסטה. שנאה של פסטה. פסטה זה אוכל של עניים. ואני קונה את הפסטה של ה-10 שקלים לחבילה בשביל להרגיש שזה לא עני וזה עדיין עני. אוכל לעניים. שמזכיר לי קומונות.
אבל הכנתי פסטה, עם ריח משגע, שנלה ו-א' עומדים ומריירים לי מעל הכיריים, שואלים כל דקה "נו זה מוכן זה?". מדובר בעשר דקות עבודה. אז המסקנה שלנו מהפוסט הזה – אל תזמינו אוכל. תבשלו מה שיש בבית, ורק כשאין כלום כלום, תעשו קניות ואולי בסוף כשחסכתם והייתם ילדים טובים – תזמינו אוכל. וגם להזמין זה משמין (כי פסטה זה דיאט).
ריח משגע
קבלו את הפסטה שתגרום לכם לרייר חודשיים: פסטה שף.
מה צריך?
חצי חבילת ספגטי דק
60 גר' חמאה
בערך כראש שום פרוס דק
חופן שקדים קלופים ופרוסים
5-6 גבעולי בצל ירוק.
כף פסטו
מלחפלפל
מה עושים?
דבר ראשון מכינים את הספגטי, סיר עם מים רותחים (רותח זה כשיש בועות במים), מכניסים את הספגטי לפי הוראות היצרן, ל-6 או 7 דקות.
ואז עוברים לרוטב, במחבת ממיסים את החמאה, כשהיא כמעט לגמרי נמסה, מוסיפים את השום ומטגנים אותו עד שהוא משחים. בשלב הזה יש כבר ריח שבא למות ולאכול הכל. אבל תתאפקו ובינתיים תקצצו את הבצל ירוק.
כשהשום משחים מוסיפים מלח פלפל וכף של פסטו, זורקים את הבצל הירוק לטגן אותו קצת גם. מכבים את האש.
מסננים את הספגטי מהמים, ושמים בקערה, מעל בוזקים את הרוטב (ממש לגרד את החמאה אם צריך, שיהיה המון על הספגטי), מערבבים ואוכלים.
בתיאבון
יאללה ביי.
להורדת טבלה לניהול תקציב לחצו כאן
//שירן זילברמן