בשנת 2007 נכנס הפייסבוק באופן רשמי לחיינו ושינה אותם מן הקצה אל הקצה. אנשים שהיו איתך ביסודי הפכו לקרובים מתמיד, אחרי שבירת דיסטנס עם המפקד בצבא היית מקבל בקשת חברות ממנו באופן מיידי ועולם הדייטינג, אוי עולם הדייטינג לפני ואחרי הפייסבוק הוא עבודת פוסט – דוקטורט מכובדת לכשעצמה.
אבל עם הזמן, כמו כל חלקת אדמה טובה, גם הפייסבוק התקלקל וחיפש איך להיות "one stop shop". זה התחיל באופציה להוסיף קליפים מ"יוטיוב" והמשיך להעלאת קבצים שהיו רעיונות טובים אבל התחיל להשתגע, החל מעיצובים שונים ולא נוחים של הפלטפורמה פעם בחצי שנה והמשיך לחבירה עם שירותים של חברות שונות כמו "אינסטגרם" שגרמו לאנשים להגיע המון פעמים למצב "TMI" – חשיפת יתר של מידע אישי ולא מעניין מחייהם בשל הקלות המשמעותית להעלות אותו.
אז החלטתי לסקור בפניכם את עשרת הטיפוסים שגרמו לי לוותר על האמון שלי בדור המחר ובוא נודה בזה, גם בדור הנוכחי.
האנשים שמסתבר שכולנו עובדים אצלם
סטטוס מאפיין: "מקום לאכול בו בערב ו…GO!".
אותם אנשים נוראיים אפילו לא מבקשים בצורה סבירה מידע, הם מניחים שהחברים שלהם רק מחכים להתפוצץ עליהם עם מגוון תשובות ושהם באופן אלגנטי יבחרו את הטובה ביותר.
חוזי העתיד
סטטוס מאפיין: ביום שמת מפורסם – "ים של סטטוסים על כמה שנתגעגע ליוסי בנאי בתוך…3,2,1".
הכישרון לפתוח YNET מוגדר כאחד מהכישרונות הגדולים ביקום, ממש ליד נגינה וירטואוזית או להישאר ער בכל המופע של דייויד ברוזה. אותם כישרונות, שמים לב לדברים הטריוויאליים ביותר שיש וטורחים לעדכן ולהפתיע אותנו במידע שסביר להניח שידענו עוד לפניהם.
"כבר עברו חמש דקות מאז שכתבתי את הסטטוס האחרון שלי, נראה לי שכדאי להעלות עוד אחד"
סטטוס מאפיין: לא הסטטוס עצמו כמו הכמות העצומה, בלשון העם "חסרי חיים", הם אותם אנשים שכבר בגן היו מספרים איך עבר עליהם הסופ"ש בזמן שהרוב היו מסתפקים בתשובה: "סבבה".
הם נוצרו במעבדות פייסבוק כדי לבדוק את כוח הסיבולת שלנו עד שנשבר ונלחץ "HIDE".
הפילוסופים בשקל
סטטוס מאפיין: "הרגע הזה…".
כוכבי סטנדאפ מתמחים ביצירת הזדהות על ידי ציון סיטואציות מצחיקות שקורות לכולנו, "הרגע הזה שאתה אוכל פרוזן בכיכר המדינה" הוא לא אחד מאותם "רגעים מכוננים" בחייו של אדם מן היישוב.
כוכבי סטנדאפ
כותבי התסריטים
סטטוס מאפיין:
"היא: היי
הוא: שלום
היא: אתה בא לפה הרבה?
הוא: אם הבנות נראות פה כמוך אז כנראה שגם הפעם הזאת הייתה יותר מידי"
אני מבין שהימים של לצטט שיר אהוב שמתאים לסיטואציה נעלמו, אבל מפה ועד לגלול למטה את תמלול השיחה שלכם עם חבר שלא פגשתם יומיים, עוברת תהום די רצינית. ולהבא אני מעדיף את הגרסה הקצרה ולא את זאת עם הערות הבמאי.
סלפיז 1
סטטוס מאפיין: "עם היפות שלי בסחנה" או "בדרך לחתונה עוצרים ב"ילו".
כבר כתבתי פוסט נפרד לגמרי על תופעת ה"סלפיז" אבל רק רציתי להודיע ליוצרי ה"אינסטגרם" – מקומכם בגיהנום מובטח.
סלפיז 2
ישיבה של חברת "גו פרו" מלפני שנה – שנתיים:
- "חבר'ה, זה נכון שאנחנו מתמחים במצלמות מיוחדות לספורט אקסטרים ותחקירים אבל הגיע הזמן שנעלה מהלך"
- "על מה חשבת?
- "סלפיז"
- "גם אתה אחד מהמטומטמים האלה?"
- "לא, אבל יש פה פוטנציאל כלכלי גאוני"
- "כן? דבר אלינו"
- "מוט"
- "מוט?"
- "מסתבר שהמטומטמים שלנו לא מגיעים מספיק רחוק בשביל סלפי המוני או סתם רוצים לשדרג את רמת הסלפי שלהם, בואו נוסיף מוט".
לסיכום, אני יודע שאנחנו מתקדמים קדימה בטכנולוגיה ובאבולוציה – אדם על הירח, מכונית שנוהגת לבד ומורים רובוטים. אבל בחיאת, בוא נשאיר גם קצת אינטלקטואליות פה ושם.
//יואב שלזינגר