אני יודעת שאתם בטח מחכים למשהו שנון או משעשע, אבל הפעם החלק הרגיש שבי, נטאשה, יוצא החוצה..
אז קודם כל, חמסה, חמסה, חמסה, נגד עין הרע.
הוא טוען שזאת "אשמתי".
הייתי בחתונה שהסתיימה מוקדם מהרגיל ובדרכי חזרה לתל אביב, החלטתי לשלוח לו הודעה.
אחרי חודש שהוא עמוק בתוך המלחמה הארורה שתפסה אותנו, הוא היה היחיד שהתחשק לי לשבת איתו.
ג'ין טוניק, בירה ולא מעט צ'ייסרים עברו על כוחותינו באותו הלילה.
ואז שניה לפני שהערב נגמר, כשאנחנו עומדים ומחכים למונית שתפריד בין הערב הזה לבוקר של אחרי, מצאנו את עצמנו מתנשקים.
ביום למחרת, ישבתי בבית עמוסת מחשבות, בפעם הראשונה, עליו.
מאז, כמעט כל לילה אנחנו יחד, כל בוקר נפרדים בנשיקה לוהטת כאילו זאת הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים.
טיולים עם הכלב בשעות המוקדמות של היום, טיולים עם הכלב השני בשעות המאוחרות של הלילה, טיולים אחד בתוך הנפש של השניה.
ארוחות בוקר בשעות הקטנות של הלילה, הצ'ייסר האחד יותר מידי, הניצחון בפול ועד שקיעה של ירח בים.
אם יש משהו שאני ממש אוהבת זה לשבת ופשוט להסתכל עליו מנגן בגיטרה, שר לעצמו בשקט בשקט.
יש הרגשה של "בא לי עוד ועוד ועוד ועוד ועוד".
וההרגשה הזאת מהממת, באמת.
אני יודעת שאני נשמעת קצת מוזרה, אבל לא הרגשתי ככה שנים.
למה מגיע לי כל הטוב הזה?
אני חושבת שבחיים לא קיבלתי כל כך הרבה חום ואהבה במעט זמן.
אני לא רגילה לזה.
זה מדהים אותי, הגוף שלי מתרגש כל פעם מחדש, פרפרים בבטן 24 שעות, אפילו מתוך שינה.
לקום בבוקר עם חיוך מטופש, ללכת לישון מאושרת, זה לא מובן מאליו בכלל.
אתמול, לראשונה הצגתי אותו כבן זוגי.
זה היה מרגש, לפחות אצלי- שוב מוזרה? תנסו להתעלם מזה.
סך הכל, יש פה בחורה שלא רגילה לרגש כזה, לטוב לב כזה, לא רגילה להיות מאושרת.
אני חושפת את הרגש הזה על דף A4 כי זאת הדרך היחידה שלי לשחרר דברים מבפנים.
יש רגעים שאני ממש רוצה לפתוח חלון ולצרוח את מה שאני מרגישה, אבל רגע לפני, החלון לא נפתח ואני עומדת מולו בייאוש מוחלט.
אז הנה, החלון פתוח ואני יכולה להגיד הכל.
לי יש אהבה מדהימה.
בן זוג אוהב, תומך, מרגש, מטופש, אדיש, הורס בריאות.
והוא שלי.
יש מצב שאני פותחת על עצמי פה עין רעה, אבל לא אכפת לי.
לשם שינוי יש לי משהו בחיים שאני יכולה להתלהב עליו.
לשם שינוי יש לי מישהו שאני לא צריכה לשנות את עצמי בגללו, כזה שאני יכולה להיות אני, הכי אני שיש.
עם כל הדרמות, כל השטויות, הטיפשות והבכי, השיגעון והשקט.
אמרו לי, שגיל 27 זה גיל ארור.
מלא אמרו לי, שבגיל 27 הם איבדו אהבה, עבודה, השתעממו.
יש לי תחושה שאני משנה פה סדרי עולם.
אז כן, התחלתי את גיל 27 עם מלחמה, אבל מיד בסופה, קיבלתי אהבה.