נפתח בחידה: אם סגרתי 100 ש"ח בתכנית חיסכון עם ריבית פריים ושיעור האינפלציה באותה שנה הוא 1%, כמה ברווזים שוחים באגם?
השאלה הזאת ברורה לכם בערך כמו שמושגים כמו "הצמדה למדד", "ריבית נומינלית" ו"קרנות נאמנות" נשמעים לי: במקרה הטוב כמו קללות, במקרה הגרוע כמו הסיוט שלי.
כבר כשראיתי שלחוברת שחולקה לנו בסדנת חינוך פיננסי של מה וזה בחסות ויזה אירופה קוראים "הכסף שלי ואני" התחלתי לגחך בשקט. איפה הכסף שלי ואיפה אני. כשהמנחה שאל אותי אם יש לי פנסיה ואם הורדתי ממנה את הריסק כבר הסתרתי במבוכה את השמלה המהממת שקניתי בשניה לפני והתפללתי שאלוהים ייקח אותי, ועכשיו.
אז מה למדתי מהסדנא?
במשפט אחד – לנשום זה מותרות וגם את זה אפשר להשיג בהנחה.
בכמה משפטים – הייתי צריכה להקשיב למי שאמר לי שאם לא אמצא איזה חתן עשיר ואתביית עליו חיי יהיו מרים. עכשיו אני כבר רווקה זקנה שנושקת ל-30, גרה בדירת שותפים תל אביבית ומשכירה חנייה. אגב דירת שותפים – התפנה מקום על הספסל בסוף הרחוב שלי, איפה שההומלס הקבוע ישן. למה להיחנק בשני כיווני אוויר כשאפשר להתפרס על מדרכה משופצת במיקום אסטרטגי בדיזנגוף?! ככה גם חוסכים על מפזר חום בחורף – פשוט נצמדים אליו חזק ונותנים לחום הגוף לעשות את שלו.
אז רגע, לא הבנתי…. שוקולד, זה "רוצה" או "צריכה"? (תלוי באיזה יום), כמה עולה אוטו אדום? (תלוי בצבע), אם מחלקים את הז'קט (המדהים אגב) שקניתי בזארה לשישה תשלומים, זה באמת כואב פחות? (כן, כן, ושוב כן).
בדרך הביתה ניסיתי להבין מה פספסתי כל חיי. איך זה שבגיל 27 (28 בהכחשה) אני חורשת על פרקים של סמי הכבאי בבייביסיטר במקום לחרוש על במות ולהגשים את החלומות שלי? עליתי למונית, שם גיליתי שנסיעה עולה 40 אגורות פחות מאשר באוטובוס וטפחתי לעצמי על השכם… הנה, למדתי משהו! חסכתי! עכשיו רק נשאר להבין איך לעזאזל מתרגמים לשפה של מוזיקאים קבצי אקסל בנושא ניהול תקציב. אני נגד קבצי אקסל כי לדעתי הם מקור כל הרוע בעולם, ובכלל, כבר מזמן הבנתי שכל מה שבמבט ראשון נראה לי יותר מסובך מפרטיטורות של שופן כנראה עדיף לדפדף. בכל זאת – נולדנו עייפים וחיים בשביל לנוח.
וסתם בשביל להרגיע את עצמי סימסתי לאחי הכלכלן שאלה לגבי הפנסיה שלי והאם היא קיימת. אחרי שהוא אסף את הלסת שלו שנדבקה לרצפה מההלם, חזר לנשום באופן עצמוני ולקח כדור הרגעה, הוא החליט להוריד לי (עוד) שנה מהחיים. "אם כבר את כותבת פוסט אז אולי כדאי שתסבירי שכסף זה לא הצד החזק שלך. את השכל חילקו במשפחה שלנו לפי הסדר ומכיוון שאת האחרונה – לא נשאר הרבה. המזל שלך הוא שאלוהים היה מספיק נדיב כדי לסדר לך שלושה אחים גדולים שהאחד הוא רואה חשבון, והאחרים מהנדס ועורך דין, ככה שאת מסודרת. ואולי כדאי שלהבא תתחילי להקשיב יותר לאבא, בכל זאת, לא סתם הוא הגיע לאן שהגיע".
אז התחלתי בניסיון נואש להוציא מהארכיון של הזיכרון שלי דברים שאבא לימד אותי. איפשהו בין "לכי תלמדי כבר מקצוע נורמלי" ל"רק שני דברים בטוחים בחיים: המוות, ומס הכנסה לשכירים", נזכרתי במשפט האלמותי – "נותנים – תיקח. מרביצים – תברח. מבטיחים – תשכח". ואז זה הכה בי. ליטרלי, הכה בי. האייפון נפל לי על הרגל… בדיוק התקשרו מהבנק אבל לא יכולתי לענות. כל הדיבורים האלה על כסף עשו לי חשק לסיגריה ורציתי ליהנות מכל שניה.
משמאל: אני וטבלאות
ואז, לראשונה מאז גיל 16 קיבלתי שוב שיעורי בית. כן כן, שוב טבלת אקסל (יש לפחות ציונים בסוף?! מקבלים איזו תעודה? משהו שאוכל להראות להורים…??). צריכה למלא בה עד המפגש הבא כל הוצאה והוצאה כדי שיהיה מעקב, ואוכל לראות את מה שהכי פחדתי ממנו, כמה באמת אני מוציאה בחודש על שוקולד! גם חיסכון בהוצאות וגם התמודדות עם פחדים. ממש 2 במחיר 1! הנה חסכתי! הא!
(שמישהו יסביר לו שקינדר בואנו כבר מזמן היה צריך להיכנס לסל התרופות… זו תרופה לנפש)
להורדת טבלה לניהול תקציב לחצו כאן
// מיכל אהרוני