קודם כל, אני חייבת התנצלות לכל הרווקים והרווקות המושבעים. הפוסט הזה כנראה ממש לא יעניין אתכם כפי שאותי לא עניינו פוסטים של אמהות כשאני עצמי הייתי בשיא חיי הרווקות שלי. אני לא אעלב אם תמשיכו הלאה ולא תעצרו כאן כדי לקרוא את הגיגי האמהות שלי.
אז בואו נתחיל מהתחלה.
זה הבשיל נורא לאט ובשלבים הסופיים היה נדמה שתהליך ההבשלה נמשך כבר לפחות שנתיים והוא לא יסתיים לעולם. רק בחודש התשיעי של ההיריון חכמות הדור גילו לי שהיריון נמשך למעשה לא תשעה חודשים אלא שמונה חודשים ושנה, כי החודש האחרון אין לו סוף והסבל הפיזי שבו אינו נגמר.
שמונה חודשים ושנה
אחרי זה יש את עניין הלידה שהוא לא עניין אלא טריפ בן 27 שעות הנורא ביותר שעברתי בחיי, למרות האפידורל. כשגם החלק הזה נגמר היה לי ילד באינקובטור וחוסר יכולת לעכל שאני אמא ושיש לי תינוק.
כשמגיעים הביתה ונגמר טירוף הכנת הבית למשבר הבא (כי יציאה מבית חולים עם תינוק קטן כשאת בקושי הולכת, בחוץ 40 מעלות ולקטן לא נגמרות סוללות הבכי והוא צורח בלי סוף, זה הכי משבר שיש בעולם) יש את עניין המשקל שלך ואת שואלת את עצמך – מעניין עם איזה עודף קילוגרמים אני חוזרת הביתה אחרי שירדו כל המשקלים של ההיריון (התינוק השלייה, מי השפיר וכל הבצקות של סוף ההיריון).
כשמתחילים לטפל בתינוק יש את עניין ההחתלה הראשונה, שבה שני ההורים מתאמנים מעל שידה שכולה תכלת, מי מצליח להיות מהיר יותר ולסיים את המשימה לפני שהילדון מאבד את הקול מרוב צרחות. מזל שאת המקלחת הראשונה לא חייבים לעשות בשבוע הראשון.
אחרי זה מגיע עניין האכלה של הקטן. את נותנת לו לינוק ואז הוא רעב אחרי שעה וזאת בעיה כי זה יכול להפוך אותך מבלי ששמת לב למכונת האכלה. אז את נותנת לו בקבוק עם מטרנה שהקטנטן ירגיע קצת את התיאבון, אבל הוא עושה לך סימנים עם הראש ושולח רמזים כבדים עם הלשון הקטנה שלו (תוך כדי בכי והתפתלויות כמובן) שהוא רוצה לינוק.
מכונת קקי וגרעפסים
מצאנו את עמק השווה של ההאכלה, כלומר לתת לינוק ובקבוק בכל פעם שהוא מבקש ואז מגיע עניין כאבי הבטן כי אתם מבינים, הוא עדיין לא יודע מהן ההשלכות של לאכול יותר ממה שאתה יכול והוא בולע ובולע בלי לעצור עד שמגיע כאב בטן נוראי והוא צורח עד שבא לך לקפוץ מהחלון.
הבנו מה הכמות הנכונה של אוכל ואפילו התחלתי לרשום את השעות שבהן הוא אכל כדי חס ושלום לא להשליך את עצמי מהחלון בעת התקף הצרחות שלו, ואז מגיעה ההתמודדות עם השינה. איך מרדימים את היצור הקטן הזה שנדמה שהוא עייף כל הזמן אבל אף פעם לא רוצה לישון??? בספרים ומדריכים אומרים שהם מתעייפים אחרי 45 דקות של ערות ובהייה בתמונה או באיזה מובייל שתלוי להם מעל הראש, אבל במדריכים האלה לא כתוב שיכול לקחת לך בין שעה ל-4 שעות עד שאתה מצליח להרדים אותו.
בקיצור, כל יום מביא עימו התמודדות חדשה, אתגר בלתי מוכר, ועד שאתה מתרגל ונדמה לך לרגע שהבנת איך מכונת הקקי והגרעפסים הזאת עובדת, הוא מפתיע אותך עם שינויים בהרגלי אכילה, שינה ובהייה במובייל, הכול מתהפך פתאום, השלווה הזמנית מתערערת ואתה צריך ללמוד הכול מחדש. ונכון שעברו רק חודשיים מאז שילדתי את הבן שלי, אבל אני מרגישה מצד אחד כאילו עברו שבועיים מרוב שהזמן טס ומצד שני כאילו חלפו להן שנתיים, מרוב שלמדתי, החכמתי ועברתי כל כך הרבה עם התינוק הזה.
// לין לוי