לפני כשבוע קבלתי את ההשראה לפתוח בלוג אישי על "הא ודא" והחלטתי לעשות זאת דרך "מה וזה". קבלתי את ההשראה לכתוב ולחשוף מעצמי עוד לעולם אחרי שראיתי אצלם בבלוגים, בלוג שממש ואהבתי – הבלוג של יעלה גונן.
מי שמכיר אותי, מכיר אותי כנראה בתור יזם טכנולוגי – חברתי – חינוכי. או/ו אולי בתור חייל או מייקר, או אף כרקדן סלסה או מנטור טכנולוגי. יש לי כותרות רבות, אבל עד היום ועל אף שכתבתי בלא מעט בלוגים לפני, אף פעם לפני לא הייתי יכול לקרוא לעצמי בלוגר. ולמעשה לא נראה לי ואני ראוי מספיק כדי להיות מתויג כבלוגר – אבל את זה אתם כבר תקבעו, אחרי הפוסט החמישי שלי כאן, כשהמחויבות המקצועית שלי כלפיכם הקוראים, תתאפיין בפוסטים מלאי תוכן המעשירים את הדעת ונכתבים בהתמדה ועם לא מעט יצירתיות. בהתייחס לתמורה שלי מכם – התגובות הבונות, הביקורתיות ואלה שפשוט ומחבקות.
הנושאים עליהם אני אדבר אתכם, יכללו לא מעט מתחום היזמות בארץ ובכלל, דעות אישיות שלי מתחום הטכנולוגיה והיזמות החברתית, נושאים מתחום המנהיגות, בהמשך לספר שאני כותב בתחום, וכן דברים שלמדתי מניסוי שערכתי על עצמי בחצי שנה האחרונה. ניסוי שבמסגרתו הייתי ללא פייסבוק, פלא', אימייל וגידלתי זקן.
כיום חודש אחרי שחזרתי מהניסוי שלי (ועוד חודש ליום הולדת שלי), הקמתי את אתר היזמות לנוער הישראלי ואת קהילת ד'ה – וינצ'י, שבאה לקדם טכנולוגיה בקרב בני נוער עם זיקה לטכנולוגיה. מכוון שבתור אדם, שנכנס לתחום הטכנולוגיה בגיל 12, בתור נער מלא בסקרנות שרוצה הכול לדעת ולעשות עכשיו ולא אחר כך, אני זוכר את הקושי שהיה לי להתחיל, ואיך הצטרכתי להתמודד איתו לגמרי לבדי.
ואותו דבר בגיל 15, שכבר היה לי את הידע לתכנת כמעט כל מערכת WEB שאני חושק בה, אבל לא הייתה לי כל הבנה בעולם היזמות. לא מה זה סטארט-אפ ובטח לא מה הוא אקזיט (אקזיט באותה התקופה היה נשמע לי כמו השלט יציאה מהדלת, ביציאות חרום שונות). על כל מקרה, היה לי רעיון לאיזה מיזם מגניב וחדשני אבל שום ידע כיצד ניתן להכניס אותו לכל בית ובית בארץ ובעולם. למזלי נתקלתי בדרך באנשים טובים, ובעמותת StartUpSeeds (שנסגרה לפני כשנתיים), שהכניסו אותי מהר לתחום היזמות הטכנולוגית, בנו לי בו יסודות חזקים וקישרו אותי לכל מי שהייתי צריך כדי ללמוד גם מניסיונו בתחום, וכעת אני פשוט מרגיש את הצורך להעביר את כל מה שקבלתי מהם, הלאה, לדור שבא אחריי. הדור הבא.
ובהזדמנות זאת, אני רוצה להוסיף דבר נוסף. מאז וחזרתי מהניסוי שלי, המון חברים ואנשים שונים ששמעו על הניסוי שלי, פונים אליי ושואלים אותי מה למדתי מאותו הניסוי, בו הייתי ללא פלא', פייסבוק ואימייל במשך החצי שנה האחרונה. אז למען גילוי נאות, ולפני שאספר כאן מה למדתי, אני חושב שמן הראוי כאן שאציין כי בהתחלה תכננתי שהניסוי יערך כשנה, אבל בסוף בגלל סיבות שונות, נאלצתי לקצר אותו לחצי שנה. כמו כן, במהלך הניסוי היו שני אנשים שאיתם כן הייתי בקשר טכנולוגי. אבל אך ורק איתם.
בכל מקרה ולענייננו, הניסוי היה כיף. הוא הקנה לי לא מעט שקט, שלווה ורוגע, מה שהיה חסר לי קצת לפני והתחלתי אותו, מכוון שלפני הניסוי יזמתי, הקמתי וניהלתי לא מעט מיזמים ופרויקטים שונים. ולצאת לאותו ניסוי, היה בשבילי ממש כמו לצאת לחופשה. אבל לא לעבוד אם אף אמצעי טכנולוגי תקשורתי, דרש ממני המון עבודת רגליים כשהייתי צריך משהו, וגרם לכך שעניינים שונים שתלויים באנשים אחרים ולא נטו בי, זזו קצת להאט. ועל כן, למדתי המון על מנהיגות מניסוי זה. וקבלתי ממנו גם המון השראה להמשך. סוג של מיקוד עצמי, מה חשוב באמת. ומה אני באמת רוצה לעשות. למדתי גם, את החשיבות של יצירת גרעין חזק של אנשים, שעליו אתה יכול לסמוך שימשיך הכול, גם כשאתה לא נמצא. החשיבות של גרעין חזק של אנשים איכותיים, שפועל לפי שני עקרונות שהכרתי מהסלסה, מקהילת מדיה נוצ'ה ושאימצתי לחיי, "מי שיודע – מלמד את מי שלא יודע" ו- "אם לא תעשה, לא יהיה".
//יהונתן כהן