בסוף השבוע הקרוב יחלו משחקי המוקדמות לאליפות אירופה 2016. בחסות המלחמה והודות לטוב ליבה של בלגיה, נבחרת ישראל תשבות ממשחקים והשחקנים ישפרו את יכולותיהם בשש-בש. אנחנו ממשיכים לעבוד, לכן אתם מקבלים גם השבוע חמש נקודות למחשבה על כדורגל.
מורן:
1. החצי הנמוך – גם לאליפות אירופה הזאת אנחנו לא נעלה למרות שיש לנו סיכוי של 50%. למה? אפשר למנות הרבה סיבות, אבל העיקרית היא שאנחנו פשוט לא טובים מספיק. לא כיחידים ולא כקבוצה. לבלגיה, בוסניה וווילס יש שחקנים שמככבים בליגות הטובות ביותר באירופה. אלי גוטמן, זה המשפט שאתה צריך לומר: "אין לנו סיכוי גבוה לעלות, אבל ננסה לשחק בצורה הטובה ביותר כדי להביא את התוצאות הטובות ביותר". יש לך אומץ?
2. אוסקר ברח! דווקא המכתב שלו, מראה יותר מהכל שהוא החליט לעזוב בגלל המלחמה. אין מה לעשות, היא השפיעה על כל אספקט בחיינו. גם על הכדורגל. בינינו, גם אנחנו רצינו לעזוב קצת למקום שקט ופסטורלי. אוגנדה עוד פנוי?
3. ב – 15.9 ייערך משחק הפתיחה המרגש והרשמי באיצטדיון החדש והנפלא בחיפה. יש לי רק בעיה אחת איתו. השם. מכיוון שזה איצטדיון עירוני אי אפשר לקרוא לו על שם שחקן עבר ירוק (אבי רן ז"ל) או בעלים אדום (רובי שפירא ז"ל), אבל חייבים למצוא לו שם אחר. ההצעות שלי: "הכרמל", "החלום", "השלום" (דו קיום אתם יודעים). הצעות נוספות ייתקבלו בברכה.
4. תרומה לחברה – בכל פעם שאני יוצא לריצה או לסיבוב עם ארול אני מפעיל אפליקציה, שתורמת כסף על כל מייל שאני רץ / הולך. הנה ההצעה שלי לסולידריות חברתית ותרומה לקהילה. שחקני כל קבוצה, ייתרמו כסף לפי מספר הקילומטרים שרצו במשחק, שקל לקילומטר. לא מדובר פה על סכומים ענקיים (כל קבוצה רצה בערך 100 ק"מ במשחק), אבל כן יש פה משהו סמלי ועמוק יותר מאשר כסף. מי מרים את השקל מהדשא?
כדורגלנים ישראלים בתנוחה אופיינית
5. רבבות צופים הגיעו למשחקי הדרבי של חיפה ות"א. הקהל רוצה לראות כדורגל כמו שילד בכיתה ו' רוצה לראות סרט פורנו. ומה אומרים לנו? חכו עוד שבועיים. אחרי זה מתפלאים שאנחנו לא משחקים כל כך טוב. ברור. נראה אתכם משחקים עם כאב ביצים.
מור:
1. הקמפיין האירופאי של הנבחרת נדחה, איזה מזל, עוד קצת זמן להתכונן להזדמנות שאסור לפספס. אני אולי נשמע ציני, זה רק בגלל שאני…ציני. היחסים שלי עם הנבחרת לא הצליחו להשתקם מאז הגול ההוא של הרצוג ברמת-גן. עם הזמן גם החלטתי שהקבוצה שלי יותר מעניינת אותי, יש לי אליה חיבור רגשי של ממש. כשגוטמן מונה למאמן הנבחרת, באמת חשבתי שהשינוי עלול להגיע. טעיתי. אין קשר לעליה לטורניר או לא, אוהדי כדורגל יודעים לזהות מאמץ והשקעה, וזה הנשק האמיתי של מי שנחות יותר. יכול להיות שגם לשחקנים חשובה יותר הקבוצה.
2. ועוד נבחרת, הפעם הנבחרת הצעירה: אחרי ההפסד באזרבייג'אן השחקנים התלוננו על שחקן היריבה שחגג הבקעת שער בצעקות "אללה אכבר" ובנפנוף הפגנתי בידיו. לטענתם הוא היה נראה כמו מחבל בשטחים. כלי התקשורת לא היססו לתת נפח לכותרות מפוצצות כאלו. מעניין אם שחקן אירופאי היה מעיר הערה דומה על שחקן שזועק שמע ישראל/מנפנף בידיו בהפגנתיות אל השמיים/מוציא כיפה מפריט לבוש כלשהו. בגזענות יש לנו סיכוי לעלות לטורניר גדול.
ושלוש נקודות יותר אופטימיות לסיום:
3. ליברפול? אולי בכל זאת אליפות? כבר השנה? למרות ה"תיק" של ליגת האלופות? בכל זאת: משוגע עזב, משוגע הגיע.
ארבאלוטלי. מתוך עמוד האינסטגרם של מריו באלוטלי
4. אוהדי הפועל פתח-תקוה בחרם צרכנים אמיתי בעקבות מחירי הכרטיסים שקבעה מכבי פתח-תקוה לדרבי הפתח-תקואי – מרגש, בלי ציניות.
5. דרבי תל-אביבי ראשון, אמנם רק בגביע הטוטו, אבל עם קהל, אוירה, דקות של העלמות האיבה בטקס המרגש שקדם למשחק. ועל המגרש: המיליונרים מול מקוששי השחקנים, השמות המפוצצים מול אלו שביחד עוד לא קרעו זוג נעליים אחד. לא תמיד אפשר היה להבחין מי הם אלו ומי אלו.
והתחושה המוזרה והחמימה הזו, של דברים שחוזרים למקומם הטבעי: האחות האדומה והקטנה של תל-אביב, שוב מפסידה בכבוד, אבל אולי השד לא יהיה נורא כל כך.
כהרגלנו נסיים בשיר שקשור לכדורגל והפעם ניתן את הכבוד לאוהדים הכי מפורסמים של מנצ'סטר סיטי, לרגל חגיגות ה – 20 לאלבום הבכורה שלהם Definitely Maybe.
//מור & מורן