לא יודע איך זה קרה כל כך מהר אבל ספטמבר הזה, הבא עלינו לטובה, מוצא אותי שוב בכיתה א'. הפעם כאבא שבנו בכורו יעשה את דרכו הבוקר עם הילקוט ועם תלבושת אחידה לתוך בניין גדול ולא מוכר. קטן, קטן, ישר מהגן, עם קופסת אוכל ותיק ענק על גלגלים.
אז בכדי לעזור לעצמי להתמודד עם הטראומה המחודשת, החלטתי לנסות ולכתוב מילון מונחים קטן להורים שעולים לכיתה א':
שלום כיתה א', זוכרת אותי?
אסיפת הורים ראשונה להיכרות – 60 מבוגרים, פחות או יותר, נרגשים ומזיעים, מגיעים על מנת לפגוש את זו שתבלה עם הבן/בת שלהם בשנה הקרובה לא פחות מהם. אי לכך ובניגוד לחוקי הטבע, הם לא סותמים את הפה לשנייה וגורמים למורה להבין שהרבה יותר קל ללמד ילדים.
"את הכל אני אגיד" – תגובה החוזרת של המורה המסכנה למבול של שאלות לפני שיש על מה. היא גם רשמה על הלוח ששאלות בסוף, אבל הורים חלשים בלעשות את מה שהם מצפים מהילדים שלהם שיעשו.
"אתם רוצים ללכת הביתה מהר?" – לא האמנתי, אבל המורה באמת אמרה את זה, להורים.
מורה – בד"כ מישהי שתבלה בכל יום כמה שעות עם היקר לך מאוד ותעזור לך לעצב אותו כבן אדם. לא מרוויחה מספיק בשביל העבודה הזו.
אחרי החגים – כל מה שאף אחד לא יודע מתי הוא מתחיל או מה הוא כולל.
לימוד לקיימות – בוש ונכלם שאלתי את אשתי מה פרוש הביטוי, כי באמת לא הבנתי. היא אמרה לי שזו פשוט מילה מיוחדת של משרד החינוך למחזור. אז לסיכום: בלי ניילונים, בלי נייר כסף, קופסת אוכל קבועה, שלא לומר קיימת.
השבחה לכיתה א׳!? – כשמישהי השתמשה בביטוי הזה, חשבתי שהיא צוחקת.
מזגן – כינוי של משרד החינוך לפיל לבן שתלוי על הקיר. בקושי עובד, לא מוצאים אף פעם את השלט שלו ותמיד תזכרו: שכשאתם למדתם – לא היו כאלו.
"רשמתי לפני" – משהו שנאמר כשלדובר אין באמת דף ברשותו אבל הוא רוצה להראות שהוא לא ישכח לטפל בנושא. כמו לכתוב על קרח. דוגמא: המזגן לא מקרר, אל דאגה, רשמתי לפני.
מחאת הסרדינים – 39 ילדים בכיתה, אפשר להבין את מקורה, הפתרון המסתמן: שעות פיצול.
שעות פיצול – חלוקה לשתי כיתות ל-15 עד 19 שעות שבועיות במקום העשר שהיו עד כה. ברור לכולם שעדיף לפתוח עוד כיתה במקום פתרון הכלאיים הזה, אבל איכשהו כולם מרוצים, לי לא ברור למה.
שוגי – מסתבר שזו הדרך של הורים לשלוח ממתק עם הילד למרות שאסור.
חולצת ספורט – חולצה אפורה, אולי מחווה ללירן.
מורשת – אין יותר מחברת חגים, מעתה אמרו: מורשת.
מחויב ללימודים? נשק את הסמל!
מחברת קשר – שזה כמו E-mail, רק שהילד סוחב אותה בתיק וצריך לעשות צליל מצחיק בכל פעם שמישהו רושם בה הודעה.
כתיבת ברכה לילד – דרך עקיפה מאוד לומר לילד שלך דברים שכנראה תגיד לו בעל פה.
קרן קרב – שם אחר להרבה כסף אותו צריכים לשלם ההורים עבור חוגים שלא הם בחרו בשעות בית הספר. מחשבים, גינה לימודית ועיצוב – במקרה שלנו.
לוח מחיק – אביזר שההורים צריכים לקנות לילד ולא ברור לאף אחד, כולל למורה, למה הוא ישמש.
בדידים – כל האסיפה חיכיתי לשמוע לאן הם נעלמו.
הרשמה במזכירות – עדיין קיים, גם כשמאחרים בכיתה א'. כי מה יעשו? יענישו את ההורים?
ואני עדיין זוכר בערגה את סגן המנהל אברמוביץ' שולח אותי, פעם אחר פעם, להשיג לעצמי אחת, כפולה.
סמארט סקול – אתר בו ניתן לקבל את כל המידע על הילד, שיעורי הבית, הלימודים והכיתה. צריך היה להיקרא: ״אז בשביל מה צריך מחברת קשר?״.
מספר הטלפון של המורה – לשימוש במקרה חירום בלבד, אבל רק במקרה חירום. ורק להתקשר, לא ווטסאפ. כמו שנאמר: בהצלחה למורה בהמשך השנה…
הנהגה כיתתית – או בשמה הפחות מפוצץ: ועד הורים – שזה בעצם כל ההורים, חוץ ממני ומעוד שלושה שלא הצטרפו.
דף קשר – דף שעובר בין ההורים באסיפה כדי שהאחרונה שממלאת תוכל לפתוח קבוצת ווטסאפ.
יהלי – שם נפוץ. חמישה מתוך 39 במקרה שלנו או במילים אחרות: סיכוי של 12.5 אחוז למורה לא לטעות אם תקרא למישהו יהלי.
בהצלחה ילד. תזכור להיות אתה.
//מור שפיגל