אבודה

הכרתי אותה בסילבסטר שעבר שעבר לפני שעבר.
הייתי לבד, בתקופה של היעלמות והיא הייתה הבחורה הכי סקסית שראיתי באותו הזמן, באמת משהו מפגר, התיאור היחיד שבדיתי במוחי הקטנטן הוא "איזה דבר", לעזאזל איזה דבר..

הערב צפיתי בסרט "דון ג'ון", מסופר על בחור נאה, שלא משנה כמה טוב הסקס שלו, מיד אחריו ובמשך כל רגע פנוי שלו הוא מאונן על פורנו- שם מסתבר שהוא מממש את הפנטזיות הכי נקיות, מבצע את זממו עם הדמות הדיגיטלית ממול ורק ככה הוא באמת נהנה.

(עכשיו כן, בקשר לפורנו, מי אני שיאמת או שיגיד אחרת על כל גבר אחר או על עצמי, פורנו? אני בכלל לא צופה בזה, פינגרז קרוסד- ושאר הגברים?, חברים שלי? חברים שלהם?- סביר שגם הם לא.. בקיצור) הבחור פוגש בחורה, פצצה, דבר לא נורמלי, מתאהב בה והיא מעבירה אותו קורס מזורז באיך להיות סמרטוט רצפה, או גבר של בחורה חזקה, (איך שתקראו לזה) עד מהרה היא מגלה על עניין הפורנו ומעיפה אותו לכל הרוחות.

באותו זמן הוא פוגש בחורה אחרת, מבוגרת ממנו בעשור, אשר עברה איזשהי טראומה שמעבר לבגרותה הנשית ביגרה אותה עוד עשור נפשית.

אותה אחת קולטת את הבחור הנאה, את ה"סטיה" שלו, אך בקשר לכך מודיעה לו שזה לגמרי בסדר.
ואז אני נזכר בה, אני נזכר באותה אחת מהסילבסטר, כמה סונוורתי מהיותה בוגרת ממני, מהיותה כזה דבר, מההתמסרות המינית שלה, מהלילות החד פעמיים המוטרפים שהיו לנו ושלא אשכח לעולם, למרות בקבוקי הערק שנשתו עד לא ידע.

(צילום: visualphotos.com)

לצערי/שמחתי אני נזכר גם כמה צעיר הייתי, למרות הרצון העז שלי להפגין בגרות ומיסתורין, לא באמת שמתי לב מה עומד מולי. בבקרים שאחרי- אישה יפה ומסורה, מלאה בגרות ומראה מרשים.
ובלילות- "איזה דבר" שכזה, גופה חלק ומצויר, נפשה אוצרת רע כזה טוב, זיעה מתוקה, שיער קצר במידה הנכונה, סקס מפגר..
ובמצבי הביניים, השיחות הכה אינטלגנטיות שהיו לנו, הרגעים הקטנים של אמת וכנות, הרגע בו שאלתי אותה על אותה כתובת הקעקע, התשובה שלה על הטראומה שהביאה אותה לחרוט את זה, האם יש סיכוי שהפכה להיות היא בגלל הטראומה? האם יש פסיכולוגים בקהל? מה עושה בחורה עד כדי כך מושלמת? מה זה מושלמת? חסרה?
למה דווקא אני? מה באמת היה שם? האם זה זיכרון שהמוח שלי בדה?
והיום אני חושב שאני מבין, כזה אדם, חשבתי שאני יודע הכל והיום אני יודע – שלא יודע כלום.

חשוב לי לומר לך שאני מצטער, מבקש סליחה על שהייתי ילד, על שאני עדיין כזה.
אני מבקש לבקש גם בשביל האחרים, שגם הם עדיין לא שם, לענות על אותם צרכים.
מתנצל שאנחנו לא אותו דבר, רק רגע מתאים לשיכוך הכאבים.
את ענית לי על פנטזיות ובתמורה מימשת את שלך בדיסקרטיות מתאימה.

לסיפור הזה אין תאריך, הסילבסטר הוא רק כינוי ומשתנה משנה לשנה, יכול להיות שזה אפילו לא קרה.
סך הכל ראיתי סרט שהזכיר לי, "איזה דבר"..

// אדם לייזנר