פורסם בגיליון דצמבר של בלייזר
בתום ארבעה חודשים אינטנסיביים של אימוני קרוספיט, רן פינקלשטיין אומר שהוא נולד מחדש. היינו מסיימים בבדיחה על זה שהוא באמת מתנהג כמו תינוק בזמן האחרון, אבל לראשונה אי פעם הוא בעמדה להרביץ לנו.
רגע לפני שאתחיל לסכם, אני רוצה להזכיר לכם איך זה התחיל: "תן לנו ארבעה חודשים", אמרו לי החבר'ה בריבוק בדיוק כשבאתי לתת ביס בלאפה. "אתה תעשה מה שאנחנו אומרים לך, תקרע קצת את התחת ובסוף תצא חתיך". ארבעה חודשים ושלוש כתבות מאוחר יותר, אם אני צריך לסכם את כל מה שקרה לי מאז שאמרתי כן בפה מלא צ'יפס וקצת טורקי, מספיקות לי שתי מילים: השיטה עובדת.
המרחק בין המקום שהייתי בו בתחילת הדרך והמקום שבו אני נמצא עכשיו הוא לא פחות מבלתי נתפס. אם חשבתי שזה ישפיע רק על המראה החיצוני שלי, אז טעיתי. אחרי הכל, הגוף הפאקינג מעולה שיש לי עכשיו הוא מתנה שיכולתי לקבל גם בעבודה ארוכה ומאומצת יותר במכון כושר. העניין הוא שאני — כמו רבים וטובים וחסרי מוטיבציה ומשמעת — לא הייתי מגיע לעבוד לבד במכון הכושר. וגם אם משהו היה מושך אותי לשם, קשה לי להאמין שהייתי מקבל את הערך המוסף שהעניק לי הקרוספיט. או בעצם ערכים מוספים, כי אני סופר לפחות חמישה כאלה.
מה הרווחתי
נכון יש בקרים כאלה שאתה קם מאושר אחרי סקס, מסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן ופשוט יודע שהולך להיות יום טוב? אז זה לא ככה בקרוספיט. אבל אם להיות רציני רגע, זה די קרוב. הנה, תראו:
1) נפש שמחה בגוף חתיך. קשה לתאר את תחושת ההישג מעצם הידיעה שהצלחת להפוך גלגל של 200 קילו או שעשית 100 מתח (ואתה חוזר הביתה עם ידיים פצועות, כי אתה אידיוט שעוד לא הזמין כפפות). או התחושה של להסתכל סביבך ברחוב ולהבין שבזמן שהתקדמת עוד צעד לפיתוח הכושר שלך, אנשים פשוט ישבו בשולחנות ואכלו איזו מנת חומוס או פיצה מלאה בתוספות (ואז דבר ראשון אתה מת מקנאה כי לא נגעת כבר חודשים בפיצה או בחומוס, אבל ברגע שזה עובר אתה חווה את תחושת ההתנשאות העילאית של "אני עשיתי אימון והם לא"). מה שמוביל אותי באופן טבעי לסעיף הבא:
2) תראו אותי. בכתבה הראשונה סיפרתי לכם שהרבה אהבה לעצמי אין לי, ושאמנם למדתי להרשות לעצמי להסתובב קצת בבית בלי חולצה, אבל עדיין הייתי לובש אותה בחזרה כשאורחים היו מגיעים. כשבאתי בפעם הראשונה לאימון קרוספיט וראיתי את כל הקרנפים במועדון הרגשתי רק עוד יותר עלוב, אבל ברגע שהתחלתי לראות תוצאות נהפכתי לנערה בת 16 שגילתה לראשונה את המצלמה הקדמית של האייפון. חשבון האינסטגרם התחיל להתמלא בתמונות שלי מאימון כזה או אחר ואפילו תרמתי כמה תמונות בלי חולצה, שמצידן תרמו לחיי המין שלי.
3) בשביל זה יש חברים. בחודשים האחרונים אמנם כתבתי כמעט 4,000 מילים על קרוספיט, אבל זה גם בערך סך המילים שאמרתי בכל התקופה האחרונה. דברן גדול אני לא, וכמובן שזה מתעצם עוד יותר כשאני מגיע לקבוצה חדשה של אנשים שמעולם לא פגשתי. אז בחודש הראשון הייתי פשוט בא לאימון, מתאמן והולך. המילים היחידות שהייתי אומר היו "עומרי, אני עובד נכון?" (עומרי זה המאמן שלי, לא החבר הדמיוני שלי). אלא שיום אחד הוסיפו אותי לקבוצת פייסבוק של ה"בוקס" — ככה נקרא מכון קרוספיט — ולפני שהספקתי להגיד לייק זה הוביל ליצירת חברויות בעולם האמיתי אי שם בהרצליה.
עם הזמן גיליתי שלא רק במכון בהרצליה יש קהילת חברים. קרוספיט הוא ענף די חדש בישראל, וכל החלוצים מרגישים שהם חלק מאותו דבר גדול. מדי פעם הולכים להתארח בבוקסים אחרים ומביאים חבר'ה להתארח בבוקס שלך. יריבות וחוסר פרגון לא תמצאו פה, אלא אם מדובר במקום שפועל בניגוד לחוקי קרוספיט העולמי, ואז כנראה שימליצו לך להתרחק מהמקום הזה, ונראה לי שבצדק. אז עכשיו כשיש לי גם חברים שמוסיפים קצת מורל באימונים, מגיע עוד חלק בתהליך הפיתוח הטבעי הזה. בקיצור, בואו נדבר קצת על גבריות.
4) Man up. אני מקווה שהמין היפה יסלח לי, אבל הקרוספיט בבסיסו עושה אותך טיפה יותר חייתי או מאצ'ו. האימונים המפרכים, הגורילות מסביבך שאתה מת להגיע לרמה שלהם, הדרבון של המאמנים וההיצמדות לכלל האצבע של לא לוותר לעצמך — כל אלה הצליחו לגרום גם לגבר שהוא לא הכי גברי בעולם להיות טיפה פחות רכרוכי וחלש וטיפה יותר אגרסיבי ואסרטיבי. ואגב המין היפה: אגרסיביות ואסרטיביות אולי נתפסות כתכונות גבריות, אבל אני מודיע לכם מעדות ראייה שקרוספיט מעניק לאישה את הגוף הכי סקסי שאפשר למצוא. חוץ מזה, הסבולת והכוח שמקבלים באימונים
משתלמים גם במיטה או בכל מקום אחר שתבחרו לעשות את זה, ובהקשר הזה אני פונה לשני המינים.
צריך להיות קצת יותר אגרסיבי (צילום: אמיר מאירי)
5) Girl up. בכל מכון כושר יש פצצה תורנית, ההיא שגורמת ליותר גברים להזיע ממה שהיא בעצמה מזיעה. אז אצלנו בבוקס זה לא ככה: הבנות עובדות חזק, ואני כמעט לא מתבייש להגיד שרובן עוקפות אותי בהרמות כאלה ואחרות או בטכניקה מסוימת. כדי להבין באמת במה מדובר, אתם צריכים לחפש בגוגל yeah, she squats. ותורידו את החיוך הקריפי הזה מהפרצוף. סקווטים הם מרכיב בסיסי ועיקרי בעולם הקרוספיט.
(צילום: עמוד הפייסבוק Yeah, She Squats.)
מה איתכם
נראה לי שהגיע הזמן לעבור ממני אליכם, כלומר לשאלה מה אתם צריכים בשביל קרוספיט. לכאורה גם כאן יכולות להספיק שתי מילים — עבודה קשה — אבל בינינו, זה לא מספיק. מחוץ לאימונים יש עולם שלם, ולוקח זמן להבין כמה הוא חשוב כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. אז עכשיו, כשקל לי מאוד לדבר בדיעבד, אסביר איך השגתי את התוצאות הטובות והמהירות ביותר.
1) סוויץ' בראש. ברגע שהחלטתי ללכת על זה, הקדשתי את חיי לעניין באופן טוטלי. מה זה אמר מבחינתי? הפסקת העישון, סידור התזונה, הפחתה ביציאות והעלאה בשעות השינה. אלה השינויים שהיה לי הכי קשה להסתגל אליהם כשהתחלתי להתאמן. מבנאדם של קופסת סיגריות ביום ירדתי לאפס; אם פעם הייתי יוצא לפחות פעמיים באמצע השבוע, אז בכל התקופה הזאת יצאתי פעם אחת בסוף שבוע; ואוי, התזונה. זה החלק הכי קשה. ההתמדה על התדירות, הקניות המיוחדות שצריך לעשות רק כדי שהתפריט יתאים לדרישות — בואו נגיד ככה, זה כל כך נורא שתוך כדי כתיבה אני מנשנש עכשיו שקדים ואגוזים כמו שאמרו לי. אבל מה, בחיים לא תשמעו אותי אומר שזה לא שווה את זה.
2) טוויסט בגוף. אחרי שמקימים את התפאורה מגיע התכלס, כלומר התייצבות לאימונים והתמסרות להם. אחרי שבועיים בערך זה החלק הכי קל, כי יש באימונים משהו ממכר ואתה מרגיש צורך פנימי לספק את הקריז. לי יצא לפספס כמה אימונים מכל מיני סיבות, אז כפיצוי עשיתי אימונים ברחוב, בחוף ואפילו בבית. עכשיו לך תסביר שפיספסת את האוטובוס ואתה רק משלים אימון לשותף שלך ולחברה שלו שנכנסים הביתה ורואים אותך בתחתונים עושה סקווטים. סיפור אמיתי.
3) אם אין אני לי. בגלל חוסר הסבלנות שלי והרצון להשקיע טיפה יותר מהאימון היומי, הייתי מגדיל ראש ומגיע לאימון טיפה מוקדם יותר כדי להוסיף עוד אימוני כוח. זה אולי הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לקרוספיטר המתחיל, כי הרבה מהאימונים הקטנים האלה שהייתי עושה בעצמי שידרגו את היכולת שלי באימונים העתידיים.
(צילום: אמיר מאירי)
4) ציוד לי. כחלק מעסקת החבילה קיבלתי כמה חבילות מ"ריבוק": נעליים, חולצות, מכנסיים, תיקים, טרנינגים ואפילו גרביים. כמובן שכל מוצר שקיבלתי בנוי ומותאם בדיוק לאימוני קרוספיט, למשל נעלי הננו המיוחדות שהותאמו במיוחד לבקשת האתלטים בענף, חולצות ארוכות שמונעות חיכוכים מיותרים עם ברזל ועם בטון, ומכנסיים נמתחים כדי שחלילה לא אתקע באמצע הסקווט. לא כולם יכולים להתחיל מנקודה של ביגוד קרוספיט מלא, אבל אין לי ספק שבעבודה עם הציוד והביגוד המתאימים אפשר להשיג עוד כמה נקודות כדי לקבל את תואר הקרוספיטר.
5) תתחדש על עצמך. הדבר הכי חשוב הוא ההבנה וההשלמה עם הרעיון שאתם עומדים לעבור שינוי, ואנחנו בני האדם לא בדיוק אוהבים לצאת מהקומפורט זון שלנו ולהתחיל משהו חדש. קרוספיט הוא חתיכת שינוי תפיסה מחשבתי ופיזי; אם מישהו מכם יצליח לאזור את האומץ ויקפוץ פנימה, הוא יגלה עולם שלם של יכולות ששום מסגרת אחרת לא תוכל לספק לו.
ציוד חורף שקיבלתי מריבוק
ומה עכשיו
עם סיום הפרויקט הגדול הזה חשוב להדגיש שההצלחה שלי שייכת לאנשים שהיו סביבי, כמו משה סיני — לא שחקן הכדורגל, מנכ"ל ריבוק ישראל — שסיפק לי את הציוד ברמה הכי טובה שיש, צוות המאמנים של "קרוספיט הרצליה" ובמיוחד עומרי פלד (שמצד אחד סבל ממני שאלות מטרידות כמו "איפה אפשר לקנות שייקר", ומצד שני דאג לתמוך בכל רגע של שבירה), וגלי פלד, התזונאית של המועדון. מדהים איך היא הצליחה לקחת ילד קטשופ ולהפוך אותו לגבר שאוכל הרבה בשר, ירקות וביצים, ומבין למה יותר טוב ככה ושלעלות במשקל זה בסדר.
סדרת הכתבות אולי נגמרה, אבל העיסוק שלי בקרוספיט נמשך ואני בטוח שהוא ילווה אותי בשארית חיי. אורח החיים המיוחד הזה שהשתלט עליי באינטנסיביות לא ימהר לברוח, כי אין שום סיכוי שאאבד את כל מה שהשגתי. בטח כשאני חושב על מה שעוד אוכל להשיג אם אמשיך בעבודה הקשה ובשמירה על התזונה הקפדנית שהפכה לשגרה שלי.
רגע לפני שאני מסיים את העניינים פה וחוזר להתאמן בלי מחברת קטנה שתסקר את האירועים, רציתי להזכיר לכם שאין טוב בלי רע — ואני לצערי מצאתי חיסרון גם בקרוספיט. עם כל השמחה על הדברים הטובים שקיבלתי באימונים, יש דבר אחד שהוא פשוט לא הצליח לעזור לי בו. אמנם אני חטוב יותר, גברי יותר ומלא בהרבה יותר ביטחון, אבל לעזאזל: אני עדיין ג'ינג'י.
והתוצאה הסופית:
לחצו כאן לכתבה הראשונה בסדרת הכתבות
לחצו כאן לכתבה השניה בסדרת הכתבות