בשבת, אחרי ארוחה חגיגית ויותר מדי פרוסות עוגה הודיתי לאמא שלי על האירוח הנפלא (פולנייה שלום) ובתגובה היא החליטה להתקיל אותי. "האם אני ואבא אי פעם לימדנו אתכם להגיד תודה?" היא שאלה ואני לא כל כך הייתי בטוחה לגבי התשובה. מעולם לא הקדשתי מחשבה לכך. יצאתי מנקודת הנחה שבמפגשים 1+2 של גן טרום חובה עושים סוג של יישור קו בין הילדים המנומסים והפחות מנומסים ומסבירים את חשיבות ה"תודה". בכל אופן, בחקירה אחר מקור ה"תודה" הזו, הנחתי שזה רעיון טוב להגיד תודה לכל מי שצריך. רק כדי לוודא שכולם יודעים כמה אני אסירת תודה על הגעתי עד הלום.
(וכשאני אומרת עד הלום אני מתכוונת לרביצה בבית וצפייה בשידורים חוזרים של אלן דג'נרס)
Ellen Degeneres Facebook page.
יאללה נתחיל.
תודה להורים שלי, שאף פעם לא אמרו לי מה לעשות או מה לעשות זה ובזכותם אני כזאת ילדה טובה וממושמעת. חח סתם! אני לא ממושמעת בכלל אבל תודה על כך שלא התייאשתם מלנסות.
תודה לאמא שלי, שבמשך שנים הכריחה אותי לשנות את הדרך בה אני מחזיקה את העט, פשוט כי אני עושה את זה מוזר. אמא, אמנם לא שיניתי את הדרך בה אני מחזיקה את העט, אבל היי! לפחות אני מחזיקה אותו וכותבת!
תודה לאבא שלי שתמיד עושה לי לייק בפייסבוק, גם כשמה שכתבתי לא כזה מצחיק. אבא, אתה אח על מלא.
תודה לדני, מרכז מגמת המוזיקה שלי בתיכון, שדחה את הקבלה שלי לבית הספר פעמיים. בזכותך עבדתי הכי קשה שיכולתי כדי להוכיח מה אני שווה והתאהבתי בתחום המוזיקה.
אה, ותודה שקיבלת אותי בפעם השלישית. פרט שולי.
תודה למפקדים שלי בטירונות, שגרמו לי להישאר 28 יום בבסיס בזמן שכל הבנות יצאו הביתה שלוש פעמים. בזכותכם יש לי משהו מחוספס מהשירות הצבאי שלי להשוויץ בו.
בנוסף, תודה גם למג"ד שלי, ששנה אחרי החליט שמגיע לי חודש נוסף של ריתוק ובזכותו הפכתי לאגדה בבסיס.
תודה לאקסים שלי שגרמו לי להבין מה אני לא רוצה בזוגיות.
תודה לנהג של קו 89 שמחכה לי כשאני רצה אליו בהתנשפות, אפילו שאני לא לומדת את הלקח ומקדימה. בהזדמנות זו אודה גם לקווי הלילה שלוקחים אותי מבוסמת בשעות הקטנות של הלילה. זה ממש חברי מצידכם.
תודה לבחור שאני אוהבת, שעזר לי להגשים חלומות ביניהם למידה בגיבור תרבות, הלונגבורד וההזדמנות להיות הבחורה שהוא אוהב.
תודה לטקילה. פחח, בעצם, ממש לא תודה.
תודה לדומינוס פיצה.
כשדומינוס פיצה סגורים אחרי השעה שתיים בלילה תודה לבראסרי, לפילדלפיה ולה גטרי.
תודה לחברות שלי, שנותנות לי לגיטימציה להיות מי שאני בלי מניירות. תודה רבה על ההקשבה שלכן לכל הסיפורים ההזויים שאני אוספת במהלך היום ותודה על לילות בלתי נשכחים בעיר שלנו.
תודה לחברים שלי, שלא נאמר ידידים כי הם באמת חברים טובים, שמקבלים בהבנה את ההומור שלי, גם כשהוא ממש לא מצחיק שזה בערך תשעים אחוז מהזמן.
תודה לאחי ולאחיותיי, שנותנים לי להיות מי שבא לי – אחות קטנה, אחות גדולה ואחות באמצע. זה אמנם פוגם בהבנה של המקום שלי בתא המשפחתי, אבל זה בהחלט עוזר לי לנצח בויכוחים משפחתיים.
תודה למארק צוקרברג שנתן לי הזדמנות לקבל פידבקים על הכתיבה שלי (ועל תמונות שלי בבגד ים, בין היתר) וזו בהחלט הייתה דחיפה להבנה שכתיבה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים.
תודה למסלול החיים שהוביל אותי לנקודה בה אני נמצאת עכשיו, בדרך ל-הכי מאושרת שאפשר, הכי בריאה שאפשר ועשירה רצחחח בעזרת השם. כסף זה חשוב.
אחרון חביב, לפני שזה הופך למרגש מדי, תודה לכל מי שמשקיע מזמנו וקורא אותי. זה מחמם את הלב! (רק בחייאת, אל תעתיקו את מה שאני כותבת, כי היו כמה אי נעימויות עם זה, סבבה?)
זהו לבינתיים, תודה וסלמתק.
//עומר טסל