במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
נכון יש את האנשים האלו, הרזים והמעצבנים, ההם שרצים כל היום, שמציינים בקול רם "כמה אכלתי! אוי, אני מפוצץ!" אחרי שסיימו פתית קורנפלקס, אלו שמגדירים את עצמם כ"אוכלים כדי לחיות"? אז אני שונא אותם. כי אני חי כדי לאכול ותרשו לי להגיד לכם שזה די מבאס.
מילדות הייתה לי בעיה עם המשקל. נכון, מי שמכיר אותי יודע שאני לא סובל מהשמנת יתר, אני לא אוביס, אבל מאז ומעולם הייתה לי בטן. היו שלבים בחיים שהיא הייתה יותר מטופחת, והיו שלבים שטיפה פחות.
אבל המסקנה היא אותה מסקנה: אני אוהב לאכול.
למסקנה התמימה הזו יש השפעות מאוד גדולות על החיים שלי. הפנמתי כבר שרזה ושרירי אני לא אהיה – תמיד אסחב בטנונת בגודל משתנה.
כשהייתי צעיר יותר הלכתי לדיאטנית. זה עזר עד שהגיעה אליי לידיים חבילת ביסלי בטעם פיצה. מהר מאוד לא נשאר בה כלום ואחר כך קינחתי בארטיק שוקולד. ואני בכלל בן אדם של וניל, שתבינו.
צילום: (visualphotos.com)
זו לא הסיבה שבגללה אני שמן. אבל זה מייצג טוב את הסיבה: אני לא יכול להגיד לא לאוכל.
פעם בכמה זמן נכנס לי ג'וק. אני נהיה מטורף לספורט. ארבע פעמים בשבוע בחדר כושר, רץ קילומטרים על קילומטרים, מרים משקולות, אחר כך דוחק אותן, אחר כך מושך אותן וחוזר חלילה. באותן תקופות אני נהיה פנאט לגבי מה שאני מכניס לפה. נגמרו הפיצות, הג'חנונים והגלידות. שלום למלפפונים, לחסות ולפרכיות, ככה אני מוריד קצת במשקל ואז קורה אחד משני דברים. או שאני מתפתה למשהו מתוק והרסן נשבר או שנשבר לי הזין מאורח החיים הזה ולא בא לי יותר. בקיצור, משהו נשבר.
ההבדל בין השניים הוא כמובן במדד הרצון. בתרחיש הראשון אני רוצה לשמור, אבל המתוק קורא לי בשירה ענוגה, כזאת שאני לא יכול להגיד לה לא, בעוד בתרחיש השני אני מאחסן את בגדי הספורט ומוכר את המינוי למכון למרבה במחיר.
התפריט שלי הוא יחסית דומה בשני התרחישים, וכשאני אומר דומה אני מתכוון שונה לגמרי. הנה, תקראו:
בוקר – כשאני קם אני אוכל משהו קטן. כשהג'וק אוחז בי זה שלוש פרכיות עם קוטג', כשהג'וק בחופש זה כמה עוגיות. מיותר לציין שהקפה תמיד נמצא שם. נס עם שתיים סוכרזית.
בין הבוקר לצהריים יש איזה נשנוש. כריך עם גבינה צהובה בדרך כלל.
צהריים – יסלחו לי הצמחוניים, בצהריים אני אוהב לאכול בשר. זה משתנה בין חזה עוף עם אורז לבין באגט עם שווארמה. ככה או ככה אני צריך את מנת הבשר שלי.
ערב – ארוחת ערב היא בחזקת נעדרת רוב הימים. אם אני בעבודה ואנחנו מזמינים אוכל זה בדרך כלל זבל. זאת אומרת זבל מבחינת ערכים תזונתיים. לרוב אנחנו מזמינים משהו מהיר, עגול ומלא גבינה. אבל היי, לפחות התוספות הן ירקות. אם אני לא בבית סביר להניח שאני אוותר על לאכול ולו רק בגלל שאין לי כוח להכין.
צילום: (visualphotos.com)
זו התזונה שלי בימי השבוע, לא כולל שבתות, חגים, מועדים לשמחה וימים שאני לא זוכר. בכל שאר הימים אין חוקים ומה שלא מספיק מהיר כדי לברוח ממני, נכנס לתוך הבטן ומתחיל את התהליך שבסופו אני מחזיק את הבטן ואומר "יואו, כמה אכלתי".
הייתי ממשיך ומספר לכם עוד, אבל תסלחו לי, האוכל מוכן.
שיהיה בתאבון!
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
//ניר פלקס