9ROOMS
יושבת בחדר, חושבת על החיים שלי, על מה שאני עוברת בהם, על החלומות שאני רוצה להגשים. מרגישה כאילו מצד אחד הכל כל כך נגיש לי והעולם רק מחכה שאעשה את הצעדים הדרושים כדי להגשים את אותן שאיפות, אך מצד שני התחושה היא כאילו קיים מחסום שמפריע ולא נותן לי לעשות את הצעדים הללו. לפעמים זה נורא מתסכל. אני רוצה לקחת את הרגליים שלי, לקום ולהתחיל לעשות! זה שאשב בבית ורק אחשוב על מה שאני רוצה להשיג לא ייתן לי יותר מדי, אני צריכה לאזור אומץ, לצאת מהפינה הקטנה שלי בחדר ולהתחיל לפעול. הראש עובד שעות נוספות, מלא במחשבות הקשורות לדברים שעליי לעשות כדי להשיג את המטרות, ואת כל זה עליי להספיק לפני תחילת הלימודים. זה לא אומר שכשיתחילו הלימודים אני אפסיק לחיות, אך אלו דברים שאני צריכה להספיק לפני החזרה אליהם, כמו למשל טיסה לחו"ל. מה שאומר שיש לי חודשיים וחצי להתחיל להגשים את החלומות שלי. אז עם החלום הראשון כבר התחלתי.
כבר המון זמן שרציתי לעשות קעקוע, אך תהיות רבות ופחדים (וגם קצת ההורים) מנעו ממני לעשות זאת. לפתע הבנתי משהו – הבנתי שאנחנו חיים רק פעם אחת, שאם לא אעשה עכשיו את הדברים שאני רוצה לעשות, אז מתי אני כן אעשה אותם? אין זמן, מבחינתי כל יום צריך להיות מנוצל. אסור לי לתת לעבודה לעייף אותי ואסור לי לתת לעייפות לשבור אותי, אני צריכה לשכוח שהיא קיימת ושהצורך היחיד בשינה הוא נטו בשביל דלק לגוף. אין צורך למלא "אובר" דלק, זה לא אפשרי. רוצה לחזור לקרוא ספרים, להתחיל ללמוד צרפתית, לכתוב כמה שיותר, להכיר אנשים חדשים, לצאת למקומות חדשים, ליהנות מהדברים הקטנים בחיים. לבלות, לעשות קניות בלי הגבלה, לאכול רק ג'אנק פוד כל היום וחטיפים ונחשי גומי. פשוט לעשות דברים שגורמים לי להרגיש טוב בלי לחשוב על ההשלכות שלהם. אז הכסף בבנק יגמר? אעבוד עוד, הסוכר יעלה? אפחית במתוקים. הרבה דברים סביבנו מתבררים בסופו של דבר כלא בריאים, אז חבל על האנרגיות המיותרות שאנחנו משקיעים בניסיון לחסוך אותם מאיתנו ועל הדברים שאנחנו מונעים מעצמנו.
9ROOMS
אני רוצה לחזור ללמוד פיתוח קול, להמשיך לנגן ולהתפתח עם הגיטרה. כל אלה הם דברים ברי השגה, הכל תלוי בכוח הרצון שלי ובמאמצים שאני בוחרת להשקיע. אני רוצה לעבור לשנה לחו"ל, להכיר דברים חדשים, לראות עולם, לשמוע שפות, לצלם תמונות, לקום כל יום לחוויה חדשה. אני כל כך רוצה את זה. רוצה לשכוח מה זאת שגרה, לחיות כל יום ביומו בלי לחשוב מה הולך לקרות מחר. אם אהיה ריאלית לרגע אחד, החלום הזה יכול לקרות רק בסיום הלימודים. יש זמן, אבל זה יקרה. זה יקרה כי אני רוצה בזה מאוד. אני נוטה להגשים את החלומות שלי ולעשות את מה שאני באמת רוצה, רק שלפעמים זה לוקח זמן כי יש דברים שהם לא בשליטתי, 'גורל' קוראים לזה בימינו. אז כן, הוא זה שמשפיע לי על כל ההחלטות, או שאולי נוח לי לחשוב ככה. בכל אופן, מה זה חשוב? אני רוצה לזרום עם החיים ולתת להם לקחת אותי למקומות וליעדים מסוימים, בתנאי שאני אכן צריכה להגיע אליהם. כל דבר בזמן שלו. אני צריכה להיות סבלנית, אך יחד עם זאת לעזור לדברים לקרות. לא לשבת רגל על רגל, אלא פשוט לקום ולעשות. להתחיל עם הדברים הקטנים והפשוטים ולאט לאט לעבור לדברים יותר גדולים והרבה יותר משמעותיים.
//נוי ארווס