1. סינמטק
שני כסאות מתחתיי עם אחת מתולתלת לידו
שרשרת זהב דקה בפה של שנינו
הוא מסתכל עליי בלי שאני מרגישה,
אני מסתכלת עליו כי אני לא יכולה שלא
שרשרת בפה,
גם בשלי.
מחייך אליי חיוך קטן, כמעט עצוב
המתולתלת מחליקה לו יד על הירך.
שרשרת בפה
רק בשלי.
פעם אהבתי מישהו שלא אהב אותי
לא הכיר אותי בכלל
והמצאתי לו קול, ותחביבים
עד שיום אחד ראיתי אותו במקרה
ושמעתי שיש לו קול ממש אחר
עדיין אהבתי אותו והוא לא אהב אותי.
הוא הסתכל עליי רק קצת
אולי במקרה
ולא התרשם בכלל
ואני ניסיתי לא להרשים עד כאב
חזרתי הביתה לבד וניסיתי להיזכר בקול שלו
וכל מה שעלה לי זה הקול המומצא שלי
אומר לי כמה נראיתי טוב הערב ואיך הבושם עוד יושב עליי מצוין.
הוא לא חייך כל הערב,
גם לא בקטעים המצחיקים
עברתי לידו כאילו במקרה
והוא המשיך לא לצחוק עם החברים שלו.
חצי גולדסטאר בידיים שלו,
אחר כך סיגריה,
אחר כך המתולתלת שלידו
היא לא יודעת יותר ממני על עצב.
ובכל זאת
יכולתי לגרום לו לחייך כל הערב.
ובכל זאת
אולי במבט אחד, כששרשרת בפה שלו,
יכולתי לזהות את האיש שאהבתי ולא אהב אותי
2. מלח גס
הוא אמר לי-
תכירי, זאת חברה שלי
רציתי להגיד לה-
אמא שלך זונה יא מטומטמת. מה את עושה פה? זו אני. זו אני שצריכה להיות כאן ונהיה כל כך שיכורים שאולי נלך בלי לשלם ונצחק במדרגות עד שמישהו יוציא מפתח. זו אני שאלטף לו את השיער עד שנירדם ובבוקר נאכל לחם במיטה בשביל ההנגאובר. זו אני, יא כושלאחותך
אבל במקום זה אמרתי-
יו, איזו יפה.
3. רומיאו
בסך הכל הייתה יכולה לעזור לי הסכין עכשיו.
לא יודעת מה הייתי חותכת, אבל
דמיין לך אותנו,
אולי בסוף
שוכבים אחד ליד השנייה לכמה שניות אחרונות
הדם היה עושה לך חם ולי כנראה היה קר כמו תמיד
ולא היית מעיר לי על כלום ולא הייתי חושבת מה אם ורק היינו שוכבים כי נחתכנו
וזה כל מה שצריך
4. יא זבל
ללטף לי את הפנים עד שאני נרדמת הייתה מומחיות שלך
לחבק אותי בשינה גם כשאני שונאת את זה
לקרוא לי שמנה
ופיצית
לנשק אותי בכל פעם שאני מפהקת, לפוצץ לי בלונים של מסטיק,
להיות מקסים עד כאב
ללכת ממני
לחזור
נו באמת
5. יא זבל 2
עכשיו עברת לידי.
הסתכלת בטלפון שלך עם המעיל הכאמל המכוער שלך שאני שונאת ולא ראית אותי.
ופתאום חשבתי-
אוי
זה בדיוק כמו הסיפור שלנו.
6. חורים
אני סוגרת ידיים חזק ששום דבר לא יברח לי
ובכל זאת,
יש לי חורים.
באצבעות כבר נהיה לבן בקצה ממאמץ
אבל החורים בשלהם
והנה אני,
סוגרת חזק
ונשארת בלי כלום
//נטלי מיכאלשווילי