במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
אחרי מחשבות ארוכות וכמה התחלות שונות לפוסט הזה, עם רצון להתייחס לתהליכים שעשיתי מבחינת הרחבת אופקיי הקולינרים – מצמחונות של כמעט עשור לחזרה של אכילת בשר. חשבתי להתייחס לדיוטא שעשיתי פעם והניסיון העצוב לחזור אליה השנה וחוסר ההצלחה שנחלתי. משנאת עגבניות ובצל- לאהבה המוגזמת שיש לי להן היום, מחרדה לנסות דברים חדשים, להתרגשות. עם קושי רב להיות כנה ולהבין כמה באמת אני אוכלת, החלטתי להיות אמיצה ולהתמקד בהרגלי התזונה שלי היום, בסופי השבוע שמייצגים בצורה ברורה את הרגלי האכילה הגרועים שלי. זאת אחרי שכל השבוע אני ניזונה בעיקר מסנדביצ’ים שאני לוקחת למכללה, סוף השבוע שלי לא נראה טוב יותר.
לרוב אני קמה בתשע אפס-אפס. זה לא משנה מתי אני הולכת לישון. ככה אני מתעוררת. שותה את הקפה הראשון מול המחשב עם שתי ערגליות או עוגיות אחרות. ממשיכה לשעה של פייסבוק ומיילים. אחר כך צופה עם פיץ בפרק של סדרה כלשהיא בצפייה ישירה. עדיין מול המחשב. אוכלת שתי חופנים של דלי פקאן וקצת חלב אחד אחוז. לעיתים מכינה לנו פופקורן ואוכלת גם את זה. בשעה 12:00-13:00 אני כבר ממש רעבה ומבקשת יפה מפיץ והיא חותכת לנו סלט – עגבנייה, מלפפון, בצל סגול קצת פלפל, מלח ולימון לרוב הסלט ילווה חביתה, שתי פרוסות לחם וטחינה – או שאריות מארוחת שישי. בסופשבוע האחרון זה היה חתיכה של פשטידת בטטה.
לרוב, אחרי השעות שישבתי מול המחשב וארוחת הבוהוריים שהגיע, יש לנו קצת כוח לסדר את הדירה, לנקות או לעשות כביסה. סאגת הניקיון כוללת לשטוף את הר הכלים שהצטברו בשבוע שחלף. אחרי שעתיים-שלוש של ניקיונות – שוב אני רעבה. אשתה עוד כוס קפה עם עוגייה. יושבת עוד שעה על המחשב. עושה דברים בפייסבוק של האגודה. סביב השעה חמש, עולות שאלות על מה לאכול לארוחת הערב. אנחנו חושבות, אולי כרובית בתנור? אבל אנחנו אוכלות את זה בערך כל שבוע. אולי טוסט, או סנדביץ'? אולי פסטה? נמאס מפסטה. אולי חביתה? משעמם. אז תמיד אנחנו מגיעות למסקנה שסושי זה האוכל האידיאלי לערב שבת. נתקשר לים, אחותי שעברה ממש עכשיו לגור עם אורן (הנסיך) חבר שלה, כאן לידינו בחיפה. נלך לקנות מצרכים. הליכה של בערך קילומטר בירידה. קניות וחזרה הביתה באוטובוס. לעלות את שמונים ושמונה המדרגות לדירה, ננשום עמוק, נפתח את כל החלונות כדי שיהיה אוויר ונתחיל להכין סושי.
צילום: מיכל ונונו
אחרי בערך בין שעה לשעתיים. תלוי בסבלנות והמיומנות, אפשר כבר לאכול. תוך כדי ההכנה אשתה עוד קפה. הפעם בלי עוגיות, כי די. הגזמתי. במקביל ננגן נשיר ונשתה בירה. חצי ליטר לפחות. נסיים להכין ונאכל. בדרך כלל אני אוכלת עד שאני מתפוצצת. עם סויה וספייסי מיונז. מיונז דל לפחות. אחרי שעה ארצה שוב קפה. והשעה כבר כמעט חצות. אבל ככה אני מורגלת. מהבית של ההורים, אוכלים ואז שותים קפה. או בכל הזדמנות בעצם.
זה מזעזע לקרוא את מה שכתבתי כאן ולהבין איזה גרועה אני. ולהתחיל לתרץ לעצמי תירוצים שאין לי כוח להכין אוכל או לחשוב מה לאכול, אני לא יודעת להכין אוכל בריא משביע ודל קלריות, יש לי חילוף חומרים גרוע, זה לא נורא זה רק בסופי שבוע. סתם תירוצים. אני עושה רע לגוף שלי. אני יודעת להגיד לעצמי לאכול פחות או לזוז יותר, יודעת להבטיח לעצמי שזהו, ממחר דיאטה, אבל לא מצליחה ליישם את כל מה שהראש כבר יודע. והגוף רק נפגע מזה יותר ויותר.
אז ביום אני שותה בערך ארבע כוסות קפה, אוכלת חמש עוגיות לפחות, כמעט לא זזה, מתפוצצת, אבל שותה חלב אחד אחוז ומיונז דל – כדי לא להרגיש רע עם העשר קילו שעליתי בשלוש שנים האחרונות.
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
//טל עוז