במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
החיים שלי מתחלקים לשניים. עד גיל שבע הייתי רזה כקיסם שיניים – שבע השנים הטובות והחטובות של חיי, שבע שנים של אכילה ללא מעצורים ובלי לחשוב על כמה, למה ואיך או בשתי מילים – גן עדן !! אחרי גיל שבע הגיעו שבע השנים הרעות והשמנמנות. בוא נגיד שנראתי כמו כל חבילת הקיסמים. פלוס. אפשר להסתכל על החיים של אדם עם נטיה להשמנה כמטאפורה לחיים במדינת ישראל – יש תמיד סכנה לאירוע רב נפגעים ולכן תמיד צריך להיות עירני. להסתכל טוב טוב מה נכנס לך לפה ולא לאכול יותר מידי מתוק. כדי שלא יתפוצץ. הג'ינס כמובן.
בגיל 13 ביחד עם שפם הבר מצווה נפרדתי גם מהקילוגרמים העודפים בזכות אמא שלי האחת והיחידה, ששלחה אותי לדיאטנית. וככה עם הכלים שקיבלתי מהדיאטנית (הרודנית*) יצאתי לעולם הגדול.
במהלך השנים מצאתי את עצמי שוקל קצת יותר (אהמ, צבא , אהמ) וקצת פחות, אבל איכשהו תמיד התאזנתי. המעבר לגרמניה טרף את הקלפים. יותר נכון אני טרפתי, את כל מה שבא לי ליד. המבורגר ביורו, לא תיקחו?! ברור. ופעמיים כי טוב. מה גם שהחיים עם בן זוג שאוכל ממתקים כמו פיצוחים – ונשאר חתיך וחטוב כמו בראד פיט בימיו היפים, לא הפכו את המשימה לקלה יותר. וככה, בכל ביקור שלי בארץ בשנה האחרונה קיבלתי אין ספור ריקושטים על הקילוגרמים שהעליתי.
השיא היה תמונות מחמת גדר שאבא שלי האהוב פרסם בפייסבוק שבהן אני נראה כמו לויתן שנסחף אל החוף (אל תחפשו אותן, באישון ליל מחקתי אותן מהחשבון שלו). התפנית הגיעה לפני חודשיים עם טלפון מהסוכנות שבו זימנו אותי לאודישן לקמפיין גדול שירוץ בגרמניה. האמת? לא ציפיתי לכלום. אחרי שבועיים הגיע הטלפון המפתיע! התקבלתי. ואז התחילה המשימה – לחזור לכושר, להוריד במשקל. ורצוי מהר. כי מי רוצה את הפרצוף שלו מרוח על כל שלט רענן ברחבי גרמניה עם אקסטרה 10 קילו!??! אז היום, 10 קילו פחות וקמפיין אחד יותר, אני משתדל לשמור על התהליך שהתחלתי לפני חודשיים שעיקרו אומר שאני משתדל שלא לאכול לחם. או כל דבר אחר שיגרום לי להיראות כמו דובון אכפתלי.
אז ככה נראה יום טיפוסי בחיי:
בוקר
עד שהמים לקפה רותחים, עושה כפיפות בטן ( 3*40 + תפילה לאלוהים לקוביות ומהר)
שותה קפה קר, 2 כפיות קפה + 4 סוכרזית + חלב 1%
צהריים
סלט גדול + חזה עוף / גבינה לייט + חצילים/ פטריות אפויים בתנור. ולפעמים גם ארטיק קרח.
ערב
כמו בצהריים. אלא אם כן בן זוג שלי מכין את הבולונז החלומי שלו. או אם אנחנו בחוץ ואז אוכלים ג'אנק (פיצה, המבורגר – עם תוספת סלט במקום צ'יפס L . ולפעמים גם צ'פס) + אבטיח. או משהו מתוק אחר.
זאת הזדמנות מצוינת להתוודות על ההתמכרות שלי לקולה זירו. אני שותה קולה זירו 24/7, ומשתדל לא לנשנש בין ארוחות. ואם כן, אז פרי.
מעבר לזה, משתדל לנסוע באופניים שלי למקומות שאני יכול לנסוע אליהם באופניים, ומשתדל לעלות במדרגות גם אם יש מעלית.
נראה כי הדרך לקוביות עוד ארוכה ומפותלת, אבל אני בהחלט יכול להגיד שאני מרגיש קליל כמו קיסם, וכשאני עוצם עיניים – מינימום מייקל לואיס.
בינתיים אני נחוש ואיתן. עד לעונג הבא. או לביקור הבא בישראל ולפיתה עם שווארמה, או פיתה עם חומוס, או לאפה עם פרגית או סמבוסק באבולעפיה או….אוווו…..
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
//איל זיו-קואז