תמיד כשיש לי רגשות כלפי מישהי אני מתקשר להיא מפעם.
ככה אני בודק את עוצמת הרגשות שלי. ההיא מפעם תמיד ניצחה.
רק משמה על מסך הטלפון גופי הצטמרר והרגשתי שוב את אותן רגשות שגרמו לי לנסוע קילומטרים כדי לראות אותה. החיוך הילדותי שלה הצליח תמיד לגרום לי להרגיש פשוט. שום מסכה לא הייתה עליי. הייתי אני. ואולי זה מה שאהבתי בה הכי הרבה, שיכולתי להיות האני האידיוט שבי, בלי לחשוש מה היא תחשוב.
אהבתי כשהייתה צוחקת עליי כשהייתי מתבלבל בכבישים, אהבתי את הקול הילדותי שלה כשהיה בא לה גלידה, או פיצה, או סתם ללכת לים בשלוש לפנות בוקר והייתי נגרר איתה לזה כי הפרצוף העצוב שלה היה מנצח כל אדישות שלי.
ציפיתי שהיא תנצח גם הפעם, למרות חודשים שלא דיברנו, ידעתי שאם אני מתקשר אליה אני מבין שהלב שלי עדיין אצלה.
פחדתי, פחדתי לפספס את הבחורה שיש לי עכשיו ופחדתי שוב להיזכר באהבה לבחורה מפעם. כבר היתה פעם אחת, שהתחלתי לדעת רגשות כלפי מישהי ובזמן מלחמת עמוד ענן היא התקשרה. 'הכל בסדר?' שאלה אותי. ובאותו רגע הרגשתי את הלב שלי מחוץ לגוף מתבונן בי וצוחק. אם אומרים שאנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק, אז איתה זה השכל מתכנן תוכניות והלב צוחק. לא הצלחתי לנצח אותה. גם לא הבחורה החדשה. נמשכתי לדבר איתה מחדש כל זמן המלחמה עד שהבנתי שדי, זו מלחמת התשה והלב יפסיד ויכאב. אין איתה נצחונות, אין איתה הפסדים. סטטוס קוו שלא נגמר כבר כמה שנים והחלטתי על הפסקת לב חד צדדית. התנתקתי ממנה.
והנה היא מופיעה שוב, כמו תמיד יודעת לחזור בדיוק כשהלב שלי מתחיל לפרוח, היא יודעת להיות השלכת שלי, זאת שלוקחת לי רגשות וזורקת אותם לטובת הרגשות הישנים ממנה שלא מסוגלים לפרוח.
טעיתי.
התקשרתי אליה ושאלתי אם הכל בסדר? היו נפילות אצלך נכון? שאלתי. ונגעתי בלב שלי לראות האם קצב הלב שלו מתחזק עם כל מילה שהיא אומרת, האם הוא חש געגוע? האם הכל מתעורר שוב? וכלום. הרגשתי שאני מדבר עם פקידה בביטוח לאומי. לא סיקרן אותי לדעת כלום, לא חייכתי כשהיא צחקה את הצחוק הקבוע שלה.
דיברתי איתה ונזכרתי באחרת.
כך הן התחלפו. סוף סוף מישהי חדשה ניצחה את נערת מחשבותיי.
התבגרתי והתגברתי.
תודה. אמרתי לה.
על מה? היא שאלה.
על כך שדרכך ידעתי את מי באמת אני אוהב. עניתי וניתקתי.
התקשרתי לבחורה החדשה, 'ניצחנו' צעקתי לה.
'ניצחנו' היא צעקה 'העיקר שניצחנו'.
ואולי היא תמיד ידעה שיש אחרת שצריך לנצח וחיכתה בשקט, האמינה שיום יבוא ואצעק לה שהיא ניצחה.
חיכתה לחיוך בקול שלי, חיכתה ואהבה.
//שגיא אליהו