תתחילי מחדש.
החל ממה שאת שותה בבוקר.
תשתי כוס מים, חליטת מרווה, מיץ גזר.
תתחילי מחדש. את כבר מזמן רוצה.
את כבר מזמן רוצה להיות במקום קצת אחר.
אז תעלי על סולם.
קצת יותר גבוה. קצת יותר ליד כולם.
תתחילי מחדש. בבוקר מקלחת ארוכה,
ואחר כך בגד ים.
תתחילי מחדש. תעבדי על הקריירה.
כל יום כמה שעות.
תכתבי על פתקים צהובים.
על כל פתק – מטרה.
תתחילי מחדש. תחליטי ליד מי את הולכת לישון.
תחליטי למי את רוצה ללטף את הגב.
גם לבד זה בסדר גמור.
תתחילי מחדש. תפזרי את השיער.
תני לתלתלים קצת אוויר. כי נהיה פה קצת צפוף עם כל הסיכות.
תתחילי מחדש. תשפכי את כל הבירה לכיור. אולי לאסלה.
תפתחי בקבוק יין ותשתי אותו לאט.
תתחילי מחדש. תחליפי את השמן והכוסברה בפטרוזיליה ושקדים.
תנעלי את כל המסעדות בעיר ותזרקי את המפתחות לים.
תתחילי מחדש כי הדברים פה לאחרונה עובדים קצת לאט.
השלט של הטלוויזיה. הסדרות בה. הטלפון החכם שלך.
תתחילי מחדש כי הדברים פה לאחרונה לא ממש מתקדמים.
חיי האהבה שלך ואיתם גם עור הפנים.
נדמה שכבר היית שם. ממש לא מזמן. והנה שוב זה קורה.
כאילו מישהו העביר לך את הסרט אחורה ותוך כדי עשה שינוי בעלילה.
החליף את השחקן הראשי שלך בדמות אחרת, קצת יותר מורכבת. אבל קצת יותר קלילה.
החליף את ימי השגרה בימים מלאים בתהייה.
אבל הפעם, ממש כמו בטלוויזיה, מצורף לסרט כפתור להזדמנות אחרת.
כפתור לרי-סטארט.
אז אין צורך לכבות את כל האורות.
תכבי רק את הפלורסנטים, אבל תשאירי את מנורת הלילה.
היא עושה לך קצת אור.
גם אין צורך לכבות את המוח או את השרירים בבטן. רק אולי קצת לעצום את העיניים.
אין צורך להיות עצובה, אבל גם אין צורך לחייך יותר מידיי. או שאולי בעצם כן. אולי זה יעזור.
רק קצת שקט, רק לקצת. להשתיק את המכשיר הזה שעושה צליל אחר לכל חוויה. לסגור את הטאבים שמכילים את הרשתות החברתיות שעושות לך רעש כי לכולם יש מה להגיד על המלחמות הקטנות שלהם, על ימין ועל שמאל, על ילדים, על חיילים, על חיילים שהם ילדים, על מלחמה אחת גדולה של המדינה.
וכשיהיה שקט, תעצמי את העיניים. תנשמי. תנשמי לפחות פעמיים.
ואחריי שתנשמי, תשימי מוזיקה. תנשמי גם אותה.
בהתחלה מוזיקה שקטה. ללא מילים.
אחר כך שירים על אהבה.
ולאט ובהדרגה, תחזרי גם לרעש.
ותגבירי את הווליום, שכל השכונה תשמע.
מישהו עושה בדיוק כמוך ממש עכשיו.
מישהו אחר שם שלמה ארצי.
ואז ככה, אולי זה יקרה. לאט ובהדרגה. בלי לחץ, אלא רק בשלווה.
ככה לאט, יעברו הימים, בשקט, ביין, במיץ גזר טעים.
לא תלכי יותר על ביצים וגם לא תדרכי במקום. לא רוורס, אבל גם לא זינוק בעלייה.
זה יהיה מישור. מישור של חול. חול רטוב, הכי קרוב למים של אוגוסט.
ואת תלכי יחפה וכפות הרגליים שלך ישאירו סימנים של שביל.
לא שביל של ממתקים.
שביל של שמאל, ימין, שמאל, ימין.
ואז גם אולי תצליחי שוב לכתוב, ואז גם אולי תצליחי שוב לאהוב.
כי עכשיו יש לך כוח, עכשיו עשית רי-סטארט.
//נועה רוטשטיין