את הדברים החשובים ביותר בחיים לימדו אותי נשים.
אהבה, שנאה ועצב.
את היכולת לשלב בין שלושתם לימדו אותי גברים.
אני מעריצה נשים. תמיד האמנתי שהן הכי יפות שיש, הכי חכמות ולעיתים קצת אבודות.
לעומת זאת, גברים נראים לי בעיקרם כיצורים אבודים, לאחרונה די משעממים ותמיד נורא מעצבנים.
כשהייתי בגן הבנים למדו להרביץ ולהוציא לשון אז למדתי לבעוט ולשרוט.
בהפסקות הם לא היו מוכנים להחליף איתי גולות אז למדתי לגנוב להם אותן.
כשהם חשבו שכבר הפכו לגברים והתחילו לשחק לי בלב, למדתי איך לשבור את שלהם.
כשהם למדו לשקר, למדתי מניפולטיביות מהי.
וכשלבסוף למדו להתאהב לי נישאר ללמוד רק איך לא.
שמעתי על השקר הזה שבנות לא אוהבות בנים נחמדים, חצי מהגברים בפייסבוק דאגו לשתף אותו תחת הכותרת "עכשיו הבנתי".
(תרשו לי שנייה להוציא את הפרחה הקרייתית שבי ולומר: פחחחח ב-ט-ח כפרה!)
מעצבן אותי שככה פתאום הם כולם הפכו לגברים רגישים ונחמדים וכולנו כלבות מהגיהינום.
פתאום יובל שדאג לספר לחבר'ה שהוא מגה-זיין ואורי חבר שלו שמסתובב עם כרס בירה בים, אבל צוחק על בחורה שיש לה תחת הכי רגישים בעולם.
הבחור ההוא שמקפיד לחייך לך מהצד השני של הבר וממלמל לחבר שלידו "תקלוט איזה ציצים" הוא הכי ביישן.
זה שיצאתי איתו וניגן לי בגיטרה אבל הכי טוב הוא ידע לנגן לי על העצבים הכי מתוק.
וכל המיוסרים שמתחבטים בשאלה איפה האחת שלהם כשאת ממש שם רק מה, מרוב השקרים פינוקיו כבר לא יכול לראות מה יש לו מתחת לאף.
ותמיד אומרים לנו שככה זה עם גברים, אפילו שלמה אמר "יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב". כנראה שהבעיה היא בי כי הדרכים שלי לא כאלה.
וככה קרה לי שאחרי הרבה זמן שאהבתי אני כבר לא.
הפשטות שבך כבר לא מרככת אותי היא פשוט מרגישה מזויפת.
השתיקות שלך כבר לא מסקרנות אותי הן צורחות אליי אינפורמציה.
הציניות שלך כבר לא מאתגרת אותי היא מיותרת וגורמת לי לוותר עלייך.
אתה מתיש אותי בניסיונות להיות כל מה שאתה לא רק כי אתה יודע שככה צריך או שזה מה שאני רוצה.
ויש גם גברים מסוג חדש שמסתובבים כאן; כאלה שמספרים לי בכנות משולבת בעיניים מצועפות, שוזרים לי מילים יפהפיות בצרורות של הבטחות בין שפתיים רכות. מלאים בכוונות.
הגברים האלה, יודעים מה הן המילים הנכונות, המעשים המתאימים ביותר, שצריך לפתוח את הדלת וקוטפים לי פרח כדרך אגב, מקשיבים לכל מילה שיוצאת לי מהפה אבל בעיקר הם יודעים איך להביט בי.
המבט הזה, מרגיש תמים ואני בטוחה שמסתתר בו זיק של אכזריות קרה. מבט חסר אונים כשהידיים אוחזות בעוצמה מטלטלת.
משום מה קשה לי להאמין לסוג הגברים האלה אולי בגלל שאני עדיין זוכרת שהיו אלה הם, שלימדו אותי שכשהם עושים משהו רע אני לומדת איך להפוך אותו לגרוע.
רק מה, עד שהם כבר עושים משהו טוב לי נשאר הרגל מגונה להמשיך לעשות רע.
אז אולי ננסה לבחור לאו דווקא בדרכים הנכונות או המשונות אלא באלה שפשוט אומרות "אני אוהב אותך בכל מובן", הרי את הבייסיק כבר הבנת להגיד למישהי שמוצאת חן בעיניך כשהיא כזאת עכשיו תעשה זאת בתור עצמך, אל תחפש קישוטים ומנגינה, תבוא ככה. בלי הפרח, בלי הגיטרה, תפתח את הדלת וזרוק את המפתח לים מצידי כי כל זה לא משנה.
אני חושבת שאתה הכי יפה ברגעים הקטנים האלה, כשאתה פשוט אתה, גבר!
//רחלי קרחי