אתמול צמתי את צום תשעה באב לראשונה בחיי. האמת היא שנולדתי למשפחה מסורתית ואפילו למדתי בבית ספר מסורתי מכיתה א' ועד כיתה ט'. בבית הספר הקפדנו על תפילת שחרית, נטילת ידיים לפני ארוחת עשר, ברכת המזון בתום הארוחה, תפילות ראש חודש, שיעורי תורה שבעל פה ופרשת שבוע וגם הוצאת ספר תורה לעיתים בימי שני וחמישי. בבית שלי יש כלים לבשר וכלים לחלב אבל כיור אחד משותף שבו כולם נפגשים. ביום שישי מברכים על הנרות, החלה והיין ובחגים משתדלים לחגוג לפי המסורת (כן, אנחנו מאלה שקוראים את ההגדה מהתחלה ועד הסוף).
אבל כשגדלתי החלטתי שקצת פחות מתאימה לי הדרך שבה חינכו אותי. "היהדות היא תרבות ולא דת מבחינתי" הייתי מרבה לספר ואפילו סברתי שהאלוהים שלי הוא לא האלוהים של האחר ולכל אחד אלוהים משלו שנמצא באני הפנימי של כל אחד מאיתנו. בקנדה אפילו אכלתי לזניה מוקרמת ובארץ סינטה עם פרמז'ן והיה טעים ולא קרה לי כלום. בקיצור – הגדרתי את עצמי חילונית. פלא שכל מי שסיפרתי לו שאני בצום הרים גבה?
התקופה האחרונה הייתה רווית אסונות בכל המישורים כשגולת הכותרת היא מבצע "צוק איתן" אותו לקחתי ממש לב. אולי בגלל שפעם ראשונה הייתי נוכחת בכל רמ"ח איברי ומחוברת לטלוויזיה 24/7. הרגשתי שאנחנו בתקופה לא כל כך טובה ובאמת אומרים שכל האסונות של מדינת ישראל מתרכזים בתשעת הימים הקודמים לתשעה באב, שמסמל את חורבן בית המקדש (גם הראשון וגם השני, לאלו מכם שתוהים). זה היה רגע שהבנתי ביני לבין עצמי שאני צריכה לתרום לגאולה. אני אולי אדם יחיד אבל כל אדם שנוטל על עצמו לקיים את שמירת המנהגים של תשעת הימים וקיום הצום מסייע במעט לקירוב הגאולה לעם ישראל.
במשך עשרה ימים הסתובבתי עם תחושה בלב שביום רביעי המבצע יסתיים. חברים שלי בדרך כלל מייחסים לדברים שאני אומרת רציונאליות וידע מקדים ולכן הם קצת התפלאו כשאמרתי בפה מלא שביום רביעי יגיעו בשורות טובות על סיום המבצע וזאת על פי תחושת בטן בלבד. הייתה לי הרגשה, לא יכולתי להסביר אותה אבל היא הייתה שם, חזקה ובהירה.
תשעה ימים גזרתי על עצמי את מנהגי ימי בין המצרים. הראשון הוא לא להיטבל, וכאחת שלא ביקרה במקווה מעולם המשכתי בקו זה ולא ביקרתי במקווה גם בתשעת הימים. כמו כן לא הלכתי לבריכה ולים אפילו שדודה שלי עם הבריכה בבית נמצאת בחו"ל והשאירה לנו מפתח. המנהג השני הוא איסור אכילת בשר ושתיית יין. אז החמרתי ולא שתיתי אלכוהול כלל. שלושה ערבים בפאב ביליתי עם כוס מים. מה לא עושים בשביל להביא את הגאולה? על איסור אכילת בשר וויתרתי כי לשמור על כמות הברזל שלי בדם ומניעת חזרתה של האנמיה הרגיש לי כמו פיקוח נפש, וכידוע אומרים – פיקוח נפש דוחה שבת. או במקרה שלי – דוחה תשעת הימים ואיסור אכילת בשר.
צום תשעה באב הגיע. אימא שלי שהתרגשה מאוד מזה שמישהו בבית מקיים את הצום, הכינה לי ארוחה מפסקת. ב19:30 בידיוק שתיתי כוס מים אחרונה וגזרתי על עצמי צום. יום שלם עסקתי בכל דבר אחר שאינו קשור לאכילה ושתייה, וזה לא היה קל.
אז אולי זה קצת יותר מידי מרוכז בעצמי, אבל אתמול בבוקר פקחתי את עיני להודעת "פוש" בסלולרי שלי – ישראל נסוגה באופן מלא מרצועת עזה. אתמול גם שני חיילים שאני מכירה שבו הבייתה אחרי שהות ארוכה באזור הדמים של ישראל. אז אני חושבת שעזרתי, שעשיתי צעד קטן שיוביל ל קירוב הגאולה.
מי ייתן והשנה תהיה שנה נטולת אסונות בה נפזר אהבת חינם לכל עבר ונביא גאולה לעם ישראל וגם קצת גאולה אישית בשבילנו.
בתאבון!
//גל סלונימסקי