החיים הם סוג של סרט וכמו כל סרט גם הם מורכבים מתסריט, עלילה, דמויות, צילומים, סאב טקסט, פריימים, מעברים ופסקול.
בדרך כלל את הדמויות אנחנו משאירים לאנשים חשובים.
את העלילה לתמונה הכוללת, את הסאב טקסט לרגעי צחוק והתסריט מסכם את הכל.
הפסקול הוא בשבילה.
בשביל אותה אחת שפגשת ברכבת ולא יצא מזה כלום אבל היא נחרטה לך בזיכרון ונצמד לה שיר.
זאת שיצאתם, היא שיר. זאת ששברה לך את הלב כשלא ציפית לזה, היא שיר. לפעמים גם אחת שסתם חלפה מולך היא שיר.
ולפעמים היא שיר שמח כי היא גרמה לך לצחוק. לפעמים היא שיר עצוב כי זה לא הלך כמו שרצית.
זה יכול להיות גם שיר בלועזית כי היא בלונדינית גבוהה עם מבטא קצת בריטי וזה יכול להיות גם שיר בעברית כי היא נעלה סנדלים. לפעמים זאת רק ליריקה כי את המלודיה שכחת והכי מעצבן שזאת רק מלודיה, מלודיה קצרה ומונוטונית.
החיים ממשיכים והפסקול מצטבר, ואז אתה נתפס על שיר שלא מוכן לעזוב אותך ולא משחרר והשאר נשמע כמו סתם צליל יתום מפסקול אחר.
אבל כמו בכל סרט הפסקול חייב להמשיך להתנגן והשיר שאתה נמצא בו עכשיו היה חייב להסתיים. אתה מחפש את השיר הבא.
ולא קל למצוא שיר מוצלח כמו השיר הקודם אז השיר הבא הרבה פחות נעים, יש בו הרבה תופים וצעקות ומעט מדי כינורות ולחישות.
צילום: (visualphotos.com)
הפסקול חייב להמשך,
נתקעת על תקופה בלי צלילים ובלי מילים ואז פתאום שיר ישן נשמע לך לא רע אז בכוח אתה מנסה לנגן אותו בחזרה וזה לא מצליח. אתה מתחיל לנתח את התווים, אתה בטוח שהמעברים היו מהירים מדי ולא הייתה סינרגיה בין הבסיסט לקלידן – אתה משכנע את עצמך.
והימים עוברים והסרט נמשך ובדיוק בשבת בצהריים המערכת מנגנת עוד שיר מהפסקול ואתה מחייך, מתעצבן ואפילו קצת מקלל, כי זה שיר לא ברור שאתה לא מבין את המסר.
ויש שירים שאתה יודע שלא תצטרך להתאמץ כדי שהם יחזרו להתנגן כי הם שירים קלים.
אתה נכנס לחנות תקליטים ורואה על המדף מימין שיר מוכר שהייתה רוצה שיישרף ומשמאל שיר שאתה מתפלל שייכנס לפסקול.
יש שירים שתופסים אותך תמיד באותה תקופה ובשעה מסוימת, יש שירים שאתה לא רוצה לשמוע ובכל זאת האלכוהול יגרום לך ללחוץ פליי.
השירים שאתה הכי אוהב הם השירים שרק אתה מכיר, שירים מהסיקסטיז שאף אחד לא יודע עליהם אבל בשבילך הם עולם שלם.
ואז תוקף אותך ברדיו השיר הזה שאתה כל כך אוהב ובא לך לדפוק את הראש בהגה כי זה השיר הכי מעצבן, זה השיר שאתה רוצה למחוק, לזרוק, לגרום לו להשרף איכשהו אבל תמיד הוא יודע לתקוף אותך כשאתה לא מצפה לו, איזה שיר מעצבן.
הסרט נמשך והפסקול ממשיך להתנגן, אתה לאט לאט אפילו לומד איך לשלוט על הרצף, איך לעצור ומתי להריץ קדימה.
אתה תנסה להעריך ולשער אבל דבר אחד לעולם לא תצליח לחזות,
מה יהיה השיר האחרון בפסקול?
//גל ילון