הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני שבועיים.
זוכר? היינו נפגשים כמעט כל יום.
היה בינינו חיבור משמיים, כזה שאין להרבה אנשים ואני יודעת, חיפשתי מלא עד שמצאתי אותך.
בכל פעם שהייתי רואה אותך, היה עולה לי חיוך, תמיד ידעת מה אני אוהבת.
כל חלק בך היה מנגן לי שיר שאני אוהבת, שיר שמח, שיר עצוב, שיר רגוע, שיר קצבי.
הדופק שלי תמיד היה גבוה כשהייתי איתך.
זאת הייתה התחושה הכי טובה שהייתה לי במהלך היום.
ואני לא אשקר, הרבה אמרו לי שאתה לא הנכון בשבילי.
ניסו להכיר לי אחרים, רק רצו שאבוא לראות.
ואני? לא הצלחתי להוציא אותך מהראש ומיד חזרתי אלייך כמו ילדה קטנה שחוזרת לצעצוע שלה.
אמרו לי לקחת את זה לאט, סירבתי, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.
איתך, ברחתי למקומות מדהימים, ריקים מאדם, בלי אף אחד מסביבנו.
היה לי את השקט שלי, הוצאתי עליך עצבים, אתה ידעת מה אני צריכה באותו רגע.
עברו שבועיים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו.
שמעתי שראו אותך, אני מקווה שהחיבוק שמסרתי לך הגיע ואם לא , אני מקווה שאתה זוכר אותי.
דרכינו התפצלו ולא מבחירה.
מפחדים, שהשתלטו עליי ומנעו ממני להמשיך בסדר היום.
לפעמים, אני רואה אותך מרחוק.
אני משתתקת, לא יכולה לצעוק את השם שלך, מתה לגעת בך אבל לא מעזה.
אני מתגעגעת לזיעה שלנו, כן זה נשמע ממש מוזר.
הדרך חזרה הביתה ממך, הייתה הWalk of shame הכי כייפי שהיה לי.
למרות שאנחנו לא כאלה רחוקים אחד מהשני.
ההליכה הזאת, כשכולי אדומה, מזיעה, עם שיער פרוע והרגשה פנימית טובה, איך אפשר לסבול מזה?
אז כן, אני משלמת לך כסף, אוף, זה שוב נשמע נורא.
וכשאני מגיעה, ברור שאתה נותן לי יחס טוב ומפנק, כי אתה כביכול חייב.
אבל עדיין, תתבע אותי, אני מתגעגעת.
לפעמים אני מסתכלת על הבגדים שלי , אותם בגדים שאיתם הייתי מגיעה אלייך והם קורצים לי מהארון, אפשר להגיד שאני שומעת אותם צועקים לי, "נטאשה, נו! בואי כבר!"
ולפעמים? הם אפילו מצליחים לגרום לי ללבוש אותם, אפילו לנעול נעליים.
ואז, כשאני נעמדת בדלת, מסתכלת על בולו במבט של " אני תכף חוזרת" שוב נשמעת האזעקה הזאת.
זאת שמחלחלת בכל הגוף שלי.
ותוך שניה, אני יחפה שוב, עם סיגריה דלוקה, על הספה וכל מה שנשאר לי זה רק המחשבות עלייך.
על הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי.
9Rooms
אני חושבת שאם לא היה לך שם של גבר, אולי הייתי מתייחסת אלייך אחרת, אולי הגעגוע הזה לא היה קיים בכלל.
אתה אפילו מוקף במלא גברברים חסונים, כאלה שעוד יותר שווה לבוא בגללם, גם אם הם גאים בכלל.
למרות שאם תחשוב על זה רגע, השם שלך לא סקסי אפילו.
יש לך שם של ילד קטן וחמוד, כזה שבא לי לחבק.
אז למה בעצם אני עפה עלייך ככה?!
אני פתאום קולטת כמה זה מטומטם!
אני אשכרה כותבת פה סוג של מכתב, שתכלס? אם זה היה לגבר אמיתי, אני בטוחה שהגבר הזה היה חוזר ומציע לי נישואים ולא עוזב אותי בחיים , או לחילופין חושב שאני משוגעת ומוציא נגדי צו הרחקה..
אבל , אתה רק חדר כושר.
כאילו מה נדפק איתי?!
שבועיים לא יצאתי מהבית בגלל האזעקות וכל מה שבא לי לעשות זה לבוא לרוץ על הסטפר שלי ב "ג'ימי" .
//נטאלי פינקלשטיין