הורדת את האוזניות שלך, את עוד לא מכירה את כל הצלילים שבי. את לא יודעת שהקעקוע שמצויר על פרק כף היד הימנית שלי הוא על שם שיר של הרולינג סטונז. שהשיר שהכי משמח ומביך אותי מכל השירים, הוא "יד ביד" של עופרה חזה. שאני הכי אוהבת בעולם את המוזיקה שלי כמו שאני מעדיפה שוקולד – בלגית ומרירה, וכזו שרק מעטים אוהבים, כי הלהקה שאני מכירה בעל פה את כל החומרים שלה היא k's choice. שהדבר השלישי שאני הכי אוהבת לעשות בעולם הזה הוא לשמוע את השירים חזק חזק באוטו, עם חלון פתוח ולשיר אותם בשיא הדרמטיות. תמיד פוחדת שיהיה מישהו ברכב לצדי שיזהה אותי. אבל כשאלו זרים אני אוהבת לספק להם את ההצגה, ממילא יש פקק וכולנו מאחרים יחד. שיש לי שריטה עם דיסקים, שאני קונה אותם תמיד בזוגות. ואז אני מפוצצת את הכיסים ברכב, השמאלי מלא בדיסקים ישראליים והימני בדיסקים באנגלית. והכיסים עמוסים אבל אני לא מעיזה לשים אותם על הדש-בורד.
צילום: דייזי דיאמנט
פעם שמתי שם דיסק ובגלל השמש הוא התעקם לגמרי, אז הייתי צריכה לקנות אותו מחדש. כשהריח של העטיפה המבריקה עוד עליו, רק שבוע אחרי שקניתי אותו. המוכר הסתכל עליי מוזר אז תירצתי שגם חברה טובה שלי שמעה אותו ואהבה, לכן הייתי חייבת לפרגן גם לה. שלכל מסעדה שאני נכנסת אני קודם כל בודקת מה המנגינה שברקע כדי לשפוט את האיכות של האוכל, כי יש לי דעה מאוד מוצקה על הקשר בין סאונד לטעם. השיר שאני הכי אוהבת בדיסקים של הופעות חיות הוא השיר בו הזמר מודה לכל הנגנים שאיתו על הבמה ולקהל מולו. שאני תמיד נורא מתרגשת בגרסת לייב של "אור הירח" שאביב שר, וצועקת איתו את השורה "ושימו זין גדול על העולם הזה" בסוף השיר.
צילום: שירי רוזנברג
שכבר בחרתי את השיר שלנו כל כך הרבה פעמים. שאת הבחורה היחידה שכתבתי עליה שיר. שהצלחתי, לראשונה, לנגן ולשיר בו זמנית. שכבר מזמן בחרתי איזה שיר אני אשים כשהילד יהיה בן שנה. שלכל רגע בחיים שלי אני כבר מדמיינת פס קול והוא בדרך כלל של Rufus או Radiohead. אין לך מושג שאני מקשיבה בסתר לפיוטים חסידיים של להקה שאף אחד לא מכיר, והם אוהבים לבצע טקסטים של יונה וולך בלי שאף אחד שומע חוץ ממני. שכשאני עצבנית אני תמיד מעדיפה נעימות מסרטים, כי זה גורם לי להיזכר בסרט עצמו וככה אני מעבירה לי את המחשבות ונרגעת. שיש להקה אחת שעד היום אני לא מצליחה להקשיב לה, בגללה. שיש שיר אחד של jet שאני תמיד שומעת כשאני ממש שיכורה. שיש קטע ראפ אחד של קנייה ווסט שחורט לי בלב כל פעם מחדש, כי אני מדמיינת אותי הולכת את כל הדרך חזרה מהמשרד שלי בקרייה הביתה, עוברת את השלט המתריע של אבטחת מידע והריח המתוק של השק"ם ורק הוא מתנגן לי באוזניים. שכל השירים שלי צבועים בצבעים מסוימים, ואלה שעליך בגוון אחר לגמרי.
צילום: שירי רוזנברג
שכבר דמיינתי את מדפי הדיסקים שלנו בדירה, עם כל האור עליהם ושבת בבוקר. שבזמן שאני אתקלח את תחליפי למוזיקה המורכבת והאינטליגנטית שלך שאני לא תמיד מבינה ותעשי לי דווקא. אבל אני אחפוף את השיער לאט ואתן לך להנות מעוד שיר אחרון לפני שאני באה להחליף בחזרה למוזיקה ההו-כה-לא-מורכבת שלי. מה שאת מכירה, מה שאת שומעת, עליי או ממני, הוא אני, אבל עוד לא הכל. את עוד לא מכירה את כל הצלילים שלי, מה שאת מכירה הוא מה שאת יוצרת, השקט.
//יעל סקליר