יש בי כעס על אוזלת היד של ממשלת ישראל, האדישות למיליון וחצי אזרחים שננטשו ונאלצים לחיות שגרה שכזו כבר שנים על גבי שנים אבל את הכביסה המלוכלכת נכבס כשהאזעקה תידום והעכברים יחזרו לחיות במקלטים בכיף שלהם בלי שבני אדם יפריעו.
ועד אז.. וכולנו בלב יודעים שמחרתיים ואפילו בעוד שבוע עוד יעופו לנו טילים מעל הראש ונמתין בשקיקה לסרטון שתפס את כיפת ברזל האלוהית (תודה לך עמיר פרץ) מיירטת אותם – עלינו מוטלת משימה, לא אגזים אם אומר לאומית לדעתי.
תובנה שנחתה עליי לאחר כמה קייצים בחו"ל כשברקע מבצעים מוגבלים..כשאתה לא פה אתה פתאום חוטף סטירת לחי מצלצלת מהסביבה השונה שמקיפה אותך והיא סטירת התודעה.
בעופרת יצוקה הסתובבתי בלא פחות מבירת ישראל השנייה הלוא היא לוס אנג'לס ונתקלתי בלא מעט אמריקאים אינטליגנטיים מטיחים האשמות קשות וכוזבות בישראל ובהתנהלותה אל מול הטרור (כמובן שהמילה הזו לא עולה על דל שפתיהם כי טרוריסט אצלנו הוא לוחם חופש אצלם). שוק טוטאלי!
מילא אירופה אבל בפאקינג ארה"ב?! ועוד LA?! לקחו לי כמה שעות להירגע מהעניין ואז כשהרציונאליות שבה אליי הבנתי שלפחות 50% מהכרעת מלחמה טמונה בלא פחות מכפתורי המחשב/האייפון/אייפד שלרשותנו. כמה פשוט ככה משפיע. בענק.
המלחמה שם בחוץ חשובה אבל לא פחות ממנה ואפילו יותר – חשובה התודעה. הן שלנו בבית כדי לשמר את אורך הרוח והן של העולם שם בחוץ. זוהי תודעה של מנצחים-מפסידים, של הגנה לגיטימית על הבית אל מול תקיפה מתלהמת חסרת פרופורציות, ההבנה שמתעסקים פה בטרוריסטים מקצוענים שמתאמנים בטירוף באיראן ולא בילדים קטנים וחפים מפשע שנטבחים על ידי החייל הישראלי האכזר היא אקוטית. מכריעה בין מנצחים למפסידים. בין נכון ללא.
עלינו לחפש את הסרטונים המוצלחים ולתת להם דרור כדי שבעוד שנה לא נתפלא כשלבני גנץ יהיה אסור לבקר בבלגיה, שאותנו יכנו כובשים בלונדון ושהאו"ם ימשיך להתנהג אלינו כגורם מספר אחת לחוסר יציבות ביטחונית במזרח התיכון. שכל מה שרצינו זה להשתזף בגורדון עם תמרה ביד.
דווקא אנחנו דור הY שכמעט כל חייו מתנהלים דרך המסך צריך להפוך לחייל של אמת בזירה של שקרים. הגיע הזמן שידעו כולם שאנחנו דור שוחר שלום, אוהב אדם אשר סך הכל רוצה ליהנות מהחיים ולראות בכיף את המונדיאל (7:1 מי היה מאמין…) כי רמזור נגמרה. כל שביקשנו זה לגדול בשקט ואם אותנו דופקים אז לפחות שהילדים שלנו יגיעו למקום טוב יותר.
אז נכון שהבדיחות הציניות בעברית משעשעות אבל במקביל חשוב יותר איזה SHARE ומשפט קטן באנגלית שלא מחייב שפה מצוחצחת שישקף אותנו ואת האמת הכואבת שלנו. לכולנו יש חברים מחו"ל: מחנה קיץ, טיול אחרי צבא, חילופי סטודנטים, משלחת ערים תאומות וסתם ברלין לחמישה ימים. בתוך ה1,000+ חברים שלנו מתחבאים להם בריטים, אמריקאים, גרמנים, אוסטרלים, רוסים ומה לא. וכמונו כמוהם סך הכל רוצים to make a living.
הרבה מהם חסרי מקורות מידע אובייקטיבים ואמינים וניזונים ממה שהמדיות השונות נותנות להם על מגש של כסף (כמו שאנחנו לא שיא באיזה סכסוך במדינה נידחת בקווקז) בואו נראה להם שהמציאות שלנו אחרת.
ואנקדוטה לסיום, אני מנהלת פרויקט שבו עובדות יחד נשים ערביות נוצריות, מוסלמיות ויהודיות נפלאות ואנחנו משפחה אדירה של עבודה מעניינת, כיף והמון אוכל טעים ושואלת את עצמי לפעמים אם אנחנו כמיקרו קוסמוס של המצב יכולות בקלות למה לגברים שם בשלטון זה כל כך קשה תמיד?
//הדר חורי