התחילי מחדש, אמרי מה בלבך, ספרי מה קורה אתך ילדה בתוך העצב שברח לו בין השלוליות, של ארץ המחר. מהי תקווה כשאין שקט בתוך מקום ושמו גן עדן. שדה השיבולים היה אמור לפרוח כבר מזמן. עם סגולה ללא מנוח שלם עִם העבר, מה לעשות מול כאב שלא ידע שלום, רואה הוא את אויבו בקרבתו, כופר את מהותו. עם אוהב חווה, אינספור מלחמות בורקות מצער. לא מבין את האחר, מראַה שלו ביום שחור. סבלנות אינה מובנת, משתקת את כולם בתוך מכאובי השאול. הבּרוש בחצר עייף מלכתוב את רזי צמיחתו.
ניצחון המורל על בריאות המגדל שנבנה בתוך עיר אבודה ללא דופי. מכנס ערפילי בתוך רעם מוכּר, מלמד ילדים לחפש את היופי. אהבה מלטפת, רכה ומושכת, רואה אדם כאדם. שמלה לבנה מייחלת לראות את חזון אחרית הימים ללא אזעקה. סיפור האישה שאיבדה את הבן, מאבד נחמה, מלא כעס. אגדת דגלי ההיסטוריה מלָבּה אש, כל דקה נמשכת לָעַד. כעס אינו פתרון, מלחמה אינה תביא שלום.
לראות עולם שלם, מאוהב בעצמו, מחופש לאבות אבותיו, שהיו להם ללא שאלות. בלב הר, שותק אחד, רוצה עוד זמן לנשום. מתנה ניתנה לְאֶרֶץ שהפכה למַשֶּׁהוּ שלא תוכנן מראש. נמצא תמרור אדום שחיבורו פשוט לעמו, סיפורים בראש מגדל גבוה, מי יציל אותם עכשיו. נגמר הילד שברח להיות אחר ממה שהוא יכול. נכנס למערת הדוב, מרגיש צלול בין הפרחים הלבנים שכבר פרחו להם באיזושהי עונה, יודעים מה סופם בארץ הכָּזָב.
סיפור מראש נכתב, יכול להשתנות בכל דקה. שמחת המחר מאתרת ניצולים, אמונה בטוב, להמשיך לגלות. טינה הופכת לחמלה, מתבוללת בסליחת הקציר, מפזזת שיר שכתבה. רן לי רן , ניגוּן הכינור מאחד את הרגש, משחרר התנגדות מרתקת, מביא אתו מטבע למאכל. שֶׁקֶט בין המדרכות, לחוּת שוטפת פנים עייפות. מתהלך בנחישות, נאנח בחום לוהט, מקבל לפינתו את מה שיש. הופעת יגון של איש אחד בלב המון הומה, לחוץ מכּורח הנסיבות, הארץ כבר מובטחת, מְנַסֶּה פשוט לחיות. פּחד מלא נודע. מבורך שקם לתחייה על שֶמֶן חלק בכביש סואן. אינו מחפש תשובה אחידה, רק רוצה להרגיש בטוח. חם כל כך, הילד מחלק עיתונים, רוצֶה שתיקח את החדשה האחרונה. סיפור היסטורי דופק בְּדַלְתוֹת חלון ללא שמשה, מאוהב בָּךְ, מחכה לבאות, מייחל להיות מוכן לטוב שיגיע.
אב ובנו מטיילים, הולכים לקראת אמם המחבקת, מתחת לעץ זית ירוק. יד ביד שלישייה מתנדנדת בשביל ישראל. שִמְחָה על פניהם נהנית מהרוח. נוף אל ים כחול מהפנט עיניים בוהקות. סיפור מארץ רחוקה, נושק לחיבוק אחד מתוך אלפי ברירות. לוחש אל הילד הקט, מקפּץ במשחק השורות. גזע צומח ממלא תמיכה, נמלים כתומות מהלכות בשקיקה, מנסות לגלות דרך חדשה. נשימה עמוקה, ידיים פרוסות לרווחה. הו הנה את פה, היכנסי, תשתי משהו. משתקעת, מטביעה חותמה בנשמה, מייחלת לטָפְּחה, מרפאת מכאובה, מקרינה לעולם את הטוב בתוכה. ארץ מלאת אפשרויות, מברכת את מי שגר בה. סיפור תלוש ממציאות, שעדיין איננה רחוקה מאמת מאושרת. הכול תלוי בכם בני האדם, האהבה כבר כאן. ארץ המחר מרפדת את כסאה הישן והנוח, מחכָּה שתקבלו אותה בקלות ובנועם. ארץ המחר מלאת תקווה, מסתתרת בלב כל אחד ואחת.
//ניצן מוטיוק