יש אנשים של קיץ ויש אנשים של חורף, ועל אף שעד לא מזמן הייתי בטוחה שאני ילדת שמש ובריכות, המעיל החדש שלי מ-H&M כבר קרא לי להשתמש בו, ורבאק – אנחנו כבר באמצע דצמבר. שהיקום חס ושלום לא יחשוב להחזיר גשמים רטרואקטיבית לתוך החודשים החמים שלי.
אז מה בכל זאת כן טוב בעונה הגשומה וחשוכה הזו? כמויות של שוקו חם, סוודרים עצומים, מגפונים ומוזיקה אקוסטית ושקטה.
בהנחה ששוקו חם אתם כבר יודעים להכין (ואל תשכחו לזרוק כמה מרשמלואים), החלטתי להכין מדריך משולב לחורף לוהט – ארבעה סוגי מעילים שווים בליווי ארבע גרסאות קאבר חורפיות לשירים שכולנו אוהבים ומכירים*.
(*אם לא הכרתם קודם- אין בעד מה)
1. הרוקיסטית
מתוך עמוד הפייסבוק של קסטרו.
נעים ברקע: ארקטיק מאנקיז נכנסים לאולפני Radio1 של הבי.בי.סי ונותנים גרסה מצוינת ל-Hold on (We're going home). אחד מהשירים היותר טובים של דרייק באלבומו השקט-משהו, Nothing was the same. מי שמכיר את הבחורים הארקטיים יודע שהם לא בדיוק יכולים להרוס שירים, וגם במקרה הזה הם הופכים אותו למגניב, עם וייב בריטי נונשלנטי – "כן שטויות, אז הוצאנו את אחד האלבומים היותר מוצלחים השנה למרות שכולו עשוי מריף אחד. אה כן, תראו…עשינו על הדרך גם קאבר לדרייק" – וכל זה כשאלכס טרנר נראה כמו חצי ג'רי מקגוויאר – חצי אלביס ורוקד עם המיקרופון כאילו הוא באייטיז. HOT.
חמים בגוף: כמובן שהמעיל המושלם לבחורה הרוקיסטית הוא מעיל עור (או דמוי) שחור שמשווה ללובשת אותו לוק קשוח במיוחד כשמצרפים אותו לאיפור עיניים כהה, צעיף גולגולות והארלי דיווידסון שחונה מחוץ לבר. אם את קמה בבוקר במצב-רוח לתת פייט לחורף- הוא הפתרון בשבילך. בעיקר כי הוא לא כזה מחמם, אבל הוא כן כזה מהמם, מה שהופך אותו אולטימטיבי למי שמאמינה שכדי להיות יפה צריך לסבול. מעיל עור מושלם די קשה למצוא, לי תמיד מרגיש שאני במלכוד 22 – או שהוא צר מידי בכתפיים או שהוא גדול מידי בידיים. המומחיות אומרות – מעיל עור נועד להיות צמוד וסקסי, לא תמיד חייבים לסגור אותו, ולעומתן, הפולניות אומרות שאם משהו לא נוח – לא קונים בכוח. לא יודעת מה אתכן, אבל האינר-פולניה שלי התעקשה לחכות ובסוף מצאה את החצי השני שלה דווקא במנגו. אז מה למדנו? שהסבלנות משתלמת, במיוחד כשהיא שווה כמה מאות שקלים.
2. המתפנקות
מתוך עמוד הפייסבוק של ZARA.
נעים ברקע: אחרי תקופה ארוכה שתמיד זכרתי אותה כלהקת 'שבת בבוקר' נוסטלגית, בשנה האחרונה גיליתי משיכה לא ברורה לפליטווד מק האמריקאית. שירים כמו Rumors, Go your own way, Little Lies ו-Everywhere הם רק חלק פעוט מהלהיטים שלהם, אבל הקשר האמיתי נוצר עם העונה החדשה של American Horror Story: Coven, כשאחת הדמויות מספרת שסטיבי ניקס (סולנית הלהקה) היא בעצם מכשפה. מי שמכיר אותי יודע על הפטיש המוזר שלי לדמויות על-טבעיות, ולמכשפות בפרט. על כן, הרגשתי שזה מלמעלה, וכשסאבי הוציאה קאבר לשיר המפורסם Dreams – זאת הייתה מעין סגירת מעגל. אז אם אתן מאלו שאוהבות להצטנף מתחת לבדים נעימים כשבחוץ הכבישים מוצפים והרעמים מרעישים - שיר הנבואה הקוסמי הזה הוא בשבילכן.
חמים בגוף: נכון שנהוג לחשוב שמעילים דמויי פרווה זה טראשי ולא מגניב (ובהרבה מקרים- זה גם נכון), אך פיתחתי מעין חיבה לא ברורה לבד הנעים הזה, שקשה לא להעביר עליו יד בכל פעם שפוגשים אחד. אולי זה כי אני מעל שלוש שנים בחנות, אבל עם הזמן התחלתי לקבל כל מיני סגנונות לבוש שלמשך תקופה ארוכה נחשבו לטאבו בעיני (ר"ע פוסט חולצות בטן). כמובן שהכל עניין של מינונים ואופי, לכן למתחילות אמליץ על מעיל אוברסייז כמו בתמונה הנ"ל, עם פרווה דקה וחמימה (מזכיר את הפליז רק יותר נעים ופחות ארגנטינה-שיק). למתקדמות אופנתית תמיד יש את הפרווה ההארדקור – מעיל עבה, מפנק וכזה שאי אפשר להתעלם ממנו. כדי לעזור לו לקבל לוק יותר יומיומי ניתן לצוות אותו לסקיני ג'ינס (בשביל הקונטרה), חולצה בגזרה רחבה או מכופתרת ונעל שטוחה (אוקספורד, מגפון, לבחירתכן).
מתוך עמוד הפייסבוק של ASOS.
3. Those who don't give a f**k
מתוך עמוד הפייסבוק של פול אנד בר.
נעים ברקע: כיאה למנויית HOT, יש לך שתי אופציות בהגיעך לצפות בסרט – או שבמקרה תגיעי לסוף של סרט שאת ממממש אוהבת, או שבדיוק יתחיל סרט שלא שמעת עליו בחיים. לפני כמה שנים זפזפתי בין הערוצים ונפלתי על סרט אלמוני בשם Control. לחיצה מהיר על כפתור המידע גילתה שמדובר בסרט ביוגרפי על חייו של איאן קרטיס, סולן להקת ג'וי דיוויז'ן, בתקופת נישואיו לדבורה באנגליה של שנות ה-80. ספוילרים אני לא אעשה (כי זה סרט חובה לכל אוהב מוזיקה), אבל אם בא לכם להרגיש פאנקיסטים בכאילו לשעתיים ואתם מאוהבים כמוני בשיר Love Will Tear Us Apart – תראו אותו עוד היום. בסרט גיליתי קאבר של אחת מהלהקות האהובות עליי, הקילרז, לשיר של הדיוויז'נים – Shadow Play. לא יודעת מה אתכם, אני עפתי עליו. מצד שני, אני גם כתבתי עליהם כבר פוסט אז….
חמים בגוף: כמובן שברוח הסרט (והחורף), הקונוטציה הראשונית שלי היא ללוק הבריטי המכופתר והשכבתי. כיאה לאנגליה החורפית, קשה להישאר אדישים לקור המקפיא ועל כן מעיל צמר הוא בעיני הפתרון האולטימטיבי לימים הקרים באמת באמת. לי אישית אין זמן להיות חולה והדרך היחידה היא להערים – חולצה מכופתרת, סוודר או אריג דק, אם מעליו יש מקום לג'קט קל, זכיתן, ולבסוף מסיימים עם מעיל צמר מגניב שיעשה את העבודה. הבחירה הקלאסית תהיה מעיל צמר שחור שיתאים להכל (ואם אין לכן אחד כזה בארון – זה הזמן), אך למי שרוצה לפלפל קצת את העניינים, הייתי הולכת על מעילים בגווני חורף כהים כמו כחול וירוק צבאי (כמו של פול אנד בר, לעיל), או לתת פיניש בריטי וללכת על מעיל בהדפס משובץ כמו של קסטרו (כי לא רק לברברי מותר).
מתוך עמוד הפייסבוק של קסטרו.
4. המגניבות
מתוך עמוד הפייסבוק של Urban Outfitters.
נעים באוזן: הקאבר ל-No Diggity (במקור של ה-Blackstreet) מלווה אותי כבר כמעט שני חורפים ולא נמאס עליי לרגע. בשמיעה הראשונה, קולו של צ'ט פייקר עשה לי צמרמורת מטורפת ולא הבנתי איך לא חשבו על זה קודם. כמובן שהכרתי את הגרסה שעשו לשיר הקלאקסונז (גם דרך Radio1 בזמנו), אבל פייקר האוסטרלי לקח את זה למקום אחר לגמרי. הוא היה בין הראשונים שגרמו לי להתאהב בשירי הצ'יל שהשתלטו על עולם המוזיקה בלי שום תלות בעונות השנה – קיץ, סתיו, חורף, אביב – הסקס-אפיל של הבחור הג'ינג'י תמיד נשאר. רק שיעביר איזה גילוח, אני בטוחה שמתחת לפאסון ההומלס המזוקן שאימץ מסתתר לו שם חתיך.
חמים בגוף: כמו לפייקר, גם לנו יש לפעמים דחף "לזרוק על עצמנו משהו" ולצאת מהבית, אז תכירו את מעיל הפארקה הצבאי שנברא לימים אלו בדיוק. אם את קמה עם מצברוח בוהו-שיקי תמיד אפשר לשים מתחת שמלה מתנפנפת פרחונית ומגפוני בוקרים שטוחים, אך אם מתחשק לך דווקא המראה הרוקיסטי קיים הדגם המועדף עליי- מעיל פארקה בעל שרוולי עור, שתמיד יתאים לסריג אוברסייז, ג'גינגס שחורים ומגפי ניטים.
מתוך עמוד הפייסבוק של Urban Outfitters.
כמובן שמכל מעיל אפשר ליצור אאוטפיט חדש כיד הדמיון – הכל תלוי בהנעלה ובאקססוריז שתבחרו, אבל זה כבר נושא לפוסט שונה לגמרי. החוכמה היא לא לשכוח שבחורף, על אף הנטייה לחשוב ש"אנחנו גם ככה נראות כמו סחבה אז מה הטעם" – ההיפך הוא הנכון, וזה בדיוק הזמן להפגין את החושים האופנתיים ולהתפרע. תנו לרוח להעיף לכן את הפוני ותיהנו מכל רגע.
// נעמה ברקן