במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
השעה 16:35 ועדיין לא אכלתי ארוחת צהריים. למעשה, אכלתי תמר אחד כשהתעוררתי ושתיתי הרבה מים. אמנם מדובר בתמר הכי יקר בשוק רמלה, אבל זה עדיין לא תמר קסמים שאמור להחזיק כל היום. לפחות על פי מיטב ידיעתי. אתם בטח כבר מנחשים שקמתי רק לפני שעות בודדות ויש סיכוי שאני עדיין שוכב על הצד במיטה, ככה שאין שום סיבה טובה להכניס אוכל אמיתי לגוף.
כל המילים האלה על אוכל עשו אותי רעב, אז אני מחמם צלחת אורז עם קציצות מהקופסאות של אמא. ארבע דקות וארבעים וארבע שניות, כדי שהמספר יהיה מגניב וגם האוכל יהיה רותח פיצוצים. הן כבר הפכו לשם דבר, הקציצות של אמא שלי. שמעו עליהן במרכז אמריקה, דרום אמריקה, ארה"ב… קיצר כל אמריקה. אם הן לא באות על מצע פחמימה ומצב צבירה רותח, הן לרוב יבואו פושרות בתוך פיתה.
את הסנדוויץ' המטריף הזה אני בדרך כלל מוציא במכללה באמצע שיעור קשוח, ככה שכולם יריחו וישתגעו. "איך יש לך כוח להכין סנדוויץ' קציצות כל בוקר?!" הם שואלים תוך כדי ריור על כסא הסטודנט שהוכתר בתור המושב הכי פחות נוח שהומצא בשלושת המאות האחרונות. מה שכל הסטודנטים העצלנים והעניינים לא מבינים, זה שלדחוף ארבע קציצות לתוך פיתה אפשר גם בעיניים עצומות. והטעם? אינעל דינעק!
היום יום שלישי. היום היחיד בשבוע בו אני עושה פעילות ספורטיבית. לא מדובר ברדיפה אחרי בחורות, כי עם החרא הזה כבר סיימתי לבינתיים, אלא על משחק כדורגל שכונתי עם חברים מפה ומשם. עוד תמר אחד מהשוק ואני מתייצב במגרש ב-19:00. יש כאלה שהם קצת קנאים וצרי עין, והם טוענים שבגלל שאני רץ שלושה וחצי ספרינטים ומיד אחר כך מבקש להיות שוער, כל ה"כדורגל" הזה לא באמת נחשב לפעילות ספורטיבית. אבל ככה זה, אנשים הם רעים ולא יודעים לפרגן כשהם רואים מישהו אחר מתאמץ בשביל משהו. ואין לכם מושג כמה לפעמים צריך להתאמץ כדי להוציא את אבירם השמן הזה מהשער.
מהכדורגל אני חוזר מורעב בטירוף. אני נכנס למקלחת ומתחיל להתפלל. אני לא לגמרי סגור אל מי מכוונות התפילות, אבל המטרה הסופית היא ששותף שלי יחליט שבא לו להכין משהו שיהיה מוכן ממש בקרוב לפני שאני מתחיל לאכול את אוסף הכובעים שלי. כן, יש לי כזה. במידה ואין אלוהים, אני במקרה הטוב זורק קצת חומוס וטונה על פרוסת לחם, או במקרה הרע אוכל עוד צלחת מהקציצות של אמא. כי הן כבר שם במקרר, איך אפשר להגיד להן לא? הן כל כך טעימות. מתכון בסוף.
מחר יום רביעי, הלא הוא יום החופש שלי, מה שאומר שהלילה אפשר לצאת לקרוע את תל אביב! המשמעות האמיתית היא שאני הולך לשתות בערך 2 ליטר בירה, הרי בכל זאת שילמתי 60 ₪ על צמיד. כשארגיש שהגיע אלכוהול עד נפש, אסתכל על חברי שי"ן במבט זדוני, ואז במקהלה משותפת נצעק "טונייייייי וספהההההה".
אני והיפותתתת בטוני וספה
חצי קילו פיצה כל אחד, עם דגש חשוב על ארבע גבינות ובצל-פיטריות-פיקנטי ואנחנו מוכנים לסיים את היום הגרגרני הזה. לא לפני שנעבור בלג'נדה, נאכל גביע גלידה כל אחד עם חצי קינדר בואנו לבן ועוד נפנק בקופסא של קילו TOGO. שיהיה מה לנשנש מחר בבית.
רגע לפני שאני הולך לישון, אני מוודא שאכלתי כל מה שצריך; קציצות – יש! א.ערב – יש! משהו משמין – יש! משהו מתוק – יש! ארבעה אגוזי ברזיל – יש! אה, נשאר לי עוד תמר אחד לאכול. לילה טוב.
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
// גל ארנרייך